הארי פוטר ונסיך סלית'רין.

הערות: 

1). תקציר מלא - הארי פוטר סודר לסלית'רין אחרי ילדות נוראית. האמינו שאחיו ג'ים הוא הילד שנשאר בחיים. זה לא הסיפור שאתם מצפים לו; עקבו אחרי הארי דרך עולם משתנה כשהוא לומד על העולם שהיה מוסתר ממנו, נבואות המדברות עליו ומציאת מקום לקרוא לו בית למרות המצוקה בה הוא נמצא.

2). הארי יחסית OC בהשוואה לקאנון, שלדעתי הוא בלתי נמנע לסיפור של סלית'רין הארי. זה הארי אם נודע לו ביום הולדתו ה -11 שהוריו זייפו את מותם והשליכו אותו עם הדרסלי מסיבות מתוחכמות המרמזות על כך שהם אוהבים את אחיו יותר ממנו. התוצאה היא הארי שהוא בעצם קאנון-הארי בתוספת מידה מסוימת של מרירות ואובססיה מאנית להוכיח את עצמו כטוב על אחיו. הוא גם חכם בהרבה מקאנון-הארי מסיבות שייחשפו בהמשך. כמו כן, ג'ים פוטר הוא בעצם קאנון-הארי אם היו לו שני הורים אוהבים והוא היה גדל עם הפריבילגיות והאחריות בלהיות הילד שנשאר בחיים, כמו גם אביו והסנדק שלו. (שלא מי שאתם חושבים שהוא).

* אין רומנטיקה לפני השנה הרביעית.

הפאנפיק הזה הוא לא שלי. זה פאנפיק שאהבתי והחלטתי לתרגם לעברית. אם מישהו רוצה לקרוא את המקור באנגלית, שילחץ על הקישור למעלה.

הארי פוטר וכל הדמויות והאירועים המוכרים הם של ג'יי קיי רולינג. אני לא טוענת לבעלות.

הקטע שאתם קוראים הוא מסוף השנה הרביעית של הארי, אחרי פרק זה חוזרים להתחלה.

פרק 1: הפגישה מתחילה

28 ביוני 1995
(שבעה ימים אחרי הנגלטון הקטנה)
משרד המנהל

 הארי עצר במראה הממוקמת בנוחות ממש מול הגרגויל ששמר על הכניסה למשרד המנהל. הוא כבר איחר, אך מכיוון שהילד היה כרגע קצת כועס על פרופסור דמבלדור, הוא הניח את היותו יצוגי לפני היותו דייקן ולכן לקח את הזמן להתאים את עניבתו הירוקה והכסופה ולסדר את שערותיו המעטות שזזו ממקומם. אנשי פוטר היו ידועים בשיערם המבולגן המפורסם, וזו הייתה אחת הסיבות לכך שהוא שמח שהוא כבר לא נושא את השם הזה. מרוצה ממראהו, אדריאן רמוס בלאק ("הארי" לחבריו, מוריו וכמעט כל האחרים בעולם פרט לקומץ זעיר של אנשים המתערבים יתר על המידה) פנה לגרגויל ונתן את הסיסמה -"אשכולות גו-גו" ; דבר אמריקאי מחריד שהמנהל גילה - ואז עלה במדרגות.

"היכנס, הארי," אמר דמבלדור מתוך המשרד לפני שהארי אפילו הספיק לדפוק. הסלית'רין הצעיר נאנח. הוא לעולם לא יהיה כל כך לא מנומס לומר משהו, אבל באופן פרטי, הוא תמיד חשב שזה גס רוח שהמנהל תמיד יזמין אנשים פנימה לפני שהם יכלו לדפוק בפועל, דרכו של הזקן השפל להביע דומיננטיות על מבקרים לפני שהם בכלל הכניסו רגל לתוך משרדו. כמו כן, עברו ארבעה ימים מסיום האסון של טורניר הקוסמים המשולש (הם שמרו את השם המקורי בכל העיתונים מסיבה מטופשת למרות המשתתף הנוסף), ורק עכשיו החליט המנהל לבסוף שהגיע הזמן לדבר איתו שוב.

" קצת משוחרר, " חשב הארי, " כשיש איש נחש מטורף שחזר מהמתים ומתרוצץ משוחרר עם צבא של מחבלים  מטהרי דם והכל ."

לא שהוא ציפה לפגישה הזו. הארי סלח לדמבלדור שנים קודם לכן על תפקידו העקיף בהצבתו עם הדרסלי, אך הסלית'רין עדיין היה מוטרד ללא הרף ממאמציו של המנהל להחזיר אותו ליחסים טובים עם המשפחה שממנה נזרק והתרחק בגאווה בו זמנית. וכך, הארי לא הופתע מהתמונה שלפניו כשפתח את הדלת.

במרכז החדר היה דמבלדור שעיניו, לשם שינוי לא נצנצו בטירוף להארי ונראה די קודר. ואכן, היום נראה היה שהמנהל נראה די בגילו. לרגע בלבד הארי הרגיש כמעט מודאג, אך אז נזכר שיש לו סיבה לכעוס על האיש ודיכא את השפעת הדאגה.

" מספיק גרוע שאדון האופל חזר! אבל שהוא ישתמש בטורניר של דמבלדור כדי להשיג את זה? ובעזרת אחד מחבריו הטובים של המנהל, שהתברר כאוכל מוות שפועל ממש מתחת לאפו? מגוחך! זה היה מעולם לא היה קורה אם דמבלדור היה סלית'רין! "

ואז, מרוגז מהרוגז שלו, הארי לקח שנייה לרכז את עצמו. " רגש חסר מעצורים הוא אויב הערמומיות ואויב השאיפה, " אמרו זיכרונותיו של סלית'רין, ואלה היו מילים שהארי ניסה לחיות בהן פחות או יותר מהיום שקרא אותן לראשונה. אם היה עושה רקמה, הציטוט היה תלוי ממוסגר מעל מיטתו. בכל מקרה, עלייתו של וולדמורט הפכה את הארי ודמבלדור לבעלי ברית לא משנה מה העימותים בעברם.

מימינו של דמבלדור היה כיסא ריק שכנראה נועד עבורו. ישבו לידו שתי דמויות שהארי שמח לראות: סוורוס סנייפ וסיריוס בלק. סנייפ, כמובן, היה ראש הבית של הארי. לאחר הכרות מחוספת התמקמו הארי ומאסטר השיקויים בהפסקת אש שבסופו של דבר פרחה למערכת יחסים מנטור-חניך חמה יחסית (עבור סלית'רינים, בכל אופן). לורד בלק, חיוור וכחוש, עדיין הראה את הסימנים של מאסר השווא שלו באזקבאן, אך זה לא מנע ממנו לאמץ את הארי כיורשו להלם והאימה של מרבית בריטניה הקסומה. הארי חשב שתפקידו בהוצאת סיריוס מאזקבאן  ולתוך  תפקידו כ'לורד' היה אחד מההישגים הגדולים ביותר שלו, שרק המשימה המונומנטלית להעביר את סנייפ ובלק מעבר לשנאת המתבגרים שלהם ולתוך לברית לא פשוטה עלתה עליה. זה עזר שלשלושה היו אויבים משותפים.

שאם כבר מדברים עליהם, משמאל לשולחן המנהל ישבו הפוטרים - ג'יימס, לילי ובנם, ג'יימס ג'וניור (ג'ים לחבריו, הילד-שנשאר בחיים לציבור המעריץ שלו, האידיוט הגדול ביקום על פי החולצה שהארי שלח אליו ליום הולדתו ה -13). למרות שהוא התאום הזהה לכאורה של הארי, ניתן היה להבחין בין השניים בקלות על ידי שערו הנורא של ג'ים, יחסו הגריפינדורי ללא הפסקה כלפי החיים, והצלקת המשוננת הקטנה ברקתו השמאלית שדמתה לאות V. להארי הייתה צלקת משלו, כמובן, אך כזאת שמיוחסת בדרך כלל להתמוטטות הבניין, ברק ללא קשר גלוי לאדון האופל. או כך רוב האנשים חשבו - הפרופסור לרונות העתיקות של הארי ידעה היטב כי צלקת הברק לא הייתה יכולה להיות ייצוג טוב יותר של סווילו, רונת הכוח והניצחון הנורדית, אם מישהו יגלף אותה בכוונה, אך הייתה ערמומית כמו כל סלית'רין. בעצמה, היא אגרה את המידע הזה, היות שידע היה כוח.

כשהארי נכנס, האב והבן הפוטרים פנו להסתכל עליו במבטים זועמים צפויים. " בכנות, " חשב. " זה לא אשמתי ששניהם המשיכו לבטוח באנשים הלא נכונים. " לילי פוטר לא הביטה בבנה הבכור, אבל הארי נמנע מקשר עין איתה בכל זאת. הסיבות לפער בינה לבן הארי היו שונות מאוד מאלו המפרידות בין הארי לאביו ואחיו לשעבר, אך הם אולי היו אפילו יותר בלתי ניתנות להתגברות.

"איחרת," אמר ג'יימס בקור רוח.

"האם אני?" הארי ענה בעליצות כשנכנס למושב הריק. "למעשה, אני לא זוכר שקיבלתי זמן ספציפי להיות כאן. רק הוראות להגיע כמה שיותר מהר. חיכיתי עד שתיאו ייצא לכיכר גרימולד ואז הגעתי מייד."

"זה ל-!"

"כן, תודה, לורד פוטר," אמר הארי עוד יותר בעליזות ובחיוך שהוא בדרך כלל שמר לאנשים שלדעתו טיפשים מדי בשביל עדינות. "התצפיות שלך צוינו. אשתדל להיות דייקן יותר בעתיד." ואז הוא פנה למנהל בזמן שאביו מלידה רטן בכיסאו. "לשמחתי, אני כאן עכשיו. מנהל?"

דמבלדור שתק בצורה לא אופיינית במשך כמה שניות. הארי הרים גבה. לבסוף, הוא דיבר. "לפני שנגיע לזה, תגיד לי - איך  מסתדר תיאו הצעיר?"

החיוך של הארי נפל לרגע לפני שהוא  חידש אותו. הטיפול של תיאו בבית הספר היה נושא... כואב אצלו במשך זמן מה. אמנם זה לא היה באשמתו של דמבלדור, אבל הוא בהחלט לא עשה הרבה כדי לעזור.

"תיאו  ללא - שם  מסתדר ככל שניתן לצפות, אדוני. אני לא יודע אם סיריוס אמר לך, אבל בהנחה שניתן יהיה לפתור את הנושאים המשפטיים, הוא יאמץ אותו רשמית כתיאו בלק. אשר אני חושב שזה מצוין, כי בכנות, תמיד רציתי אח." הארי נלחם בפיתוי ללגלג על ג'ים על העקיצה האחרונה. אחרי הכל, הוא היה בקמפיין מזה זמן מה כדי לגרום לכל שאר הסלית'רינים ללגלג על אחרים לעיתים רחוקות יותר. בכל מקרה, זה היה שקר - כמו נוויל לונגבוטום, תיאו כבר היה אחיו בכל דבר חשוב במשך שנים. כמובן, היה התקופה הקצרה ההיא שבו הארי באמת חשב שהוא וג'ים... אבל לא, זה נגמר והוא לא יבזבז שום רגש במחשבה על זה.

ג'ים נחר. "זה מגיע לכם הנחשים," מלמל. "אתם יכולים לקבל סימנים אפלים תואמים."

הארי גלגל את עיניו. ככל הנראה, הילד השני עדיין היה נסער ממה שקרה בבית הקברות בהאנגלטון הקטנה, למרות שערמומיותו הסלית'רינית של הארי הצילה את חייהם לאחר שמתחם הגיבורים הגריפינדורי של ג'ים שוב הוביל אותם לאסון. אופייני, באמת. סיריוס נהם בקול בתגובה למלמול של ג'ים, וג'יימס נמתח בתגובה. למרבה המזל, לפני שהשרביטים יצאו, דמבלדור נשבר.

"די! כולכם! הזמן למחלוקת הזו עבר. אדון האופל חזר, עובדה שמשרד הקסמים מסרב להכיר בה. וולדמורט מושך את אוכלי המוות שלו לצדו בזמן כשאנחנו מדברים. דברים... דברים  השתנו... "קולו של דמבלדור נשבר במילה האחרונה, והפתיע את כל הנוכחים שתמיד ראו את המנהל כתמונה של שליטה עצמית. "כחלק מכך, ג'ים, תפסיק את ההצקה המתמדת הזו לאחיך ולסלית'רינים אחרים. אמנם נכון שלבית סלית'רין תמיד היה קשרים חזקים עם אדון האופל בעבר, אבל אני לא יכול להכחיש את מה שהארי עשה כדי לשכנע רבים מבני ביתו ואפילו משפחותיהם לדחות את וולדמורט כעת. ולא אגרום לבריתות השבריריות אלה להישבר על ידי הדעות הקדומות של בית פוטר שסבלתי יותר מדי זמן!."

ג'ים התכווץ למושבו, וכך גם אביו. כשהתפרצותו נגמרה, דמבלדור נראה כאילו יצא ממנו האוויר כשכעסו דעך. מצד שני, עיניו של הארי התרחבו. הוא מעולם לא ראה את דמבלדור מדבר ככה עם 'הילד שנשאר בחיים' לפני כן.

"עכשיו, לפני שנגיע למטרה העיקרית של פגישה זו, אני רוצה קודם לדון בעמדות הנוכחיות של המחלקה לאכיפת החוק הקסומה ושל הקסמהדרין כלפי ההודעה על חזרתו של וולדמורט. אולי... אין לנו אפשרות לדבר על דברים כאלה אחר כך. " בלאק ופוטר האב הביטו זה בזה בקרירות לפני שסיריוס הנהן לחברו לשעבר. ג'יימס חזר לדמבלדור והתחיל את הדיווח שלו על מצב אכיפת החוק. הארי נשען לאחור בכיסאו.

" הדברים השתנו ," אמר דמבלדור. הארי הביט על שלושת האנשים שהיו אמורים להיות משפחתו. אבל איכשהו, הם מעולם לא עשו את התפקיד, אז הוא ויתר עליהם לבסוף ויצא למצוא משפחה משלו. ' יש דברים שלעולם לא ישתנו.' כשקולו של אביו הביולוגי המשיך להסביר ברקע, הארי חשב על הבחירות - חלקן שלו, רובן נעשו על ידי אחרים - שהביאו אותו לכאן.

מספר מילים: 1339

		הפרק הבא