המייסדים

״רוונה!״ 

רוונה הקיצה משנתה באחת, קולטת שנרדמה באמצע הארגונים לנשף, ראשה נח על אחד השולחנות.

מי שהעירה אותה, ונעצה בה זוג עיניים חומות זעופות למדי, הייתה חברתה הטובה, הלגה.

״בואי! אסור שאימא שלך תראה אותך ככה!״ נזפה בה הלגה, ורוונה הינהנה בעייפות וקמה מהשולחן.

שתיהן ידעו שאימה של רוונה לא תהסס לשטוף את רוונה בהטפות מוסר מול כל אנשי האכסנייה.

הלגה גררה אותה לאטרך המסדרון, פותחת דלת אקראית, ודוחפת אותה פנימה, טורקת אחריהן את הדלת.

״רוונה, הנימוסים שלך!״ כיווצה את פניה הלגה.

״אני יודעת...״ בהתה רוונה באומללות בשולחן.

הבעת פניה של הלגה התרככה כשראתה כמה חברתה מאוכזבת.

״אני יודעת שאת רוצה לצאת עם האבירים במקום לערוך לכבודם נשף ולהישאר אחריו פה בארמון, אבל אין מה לעשות בנוגע לזה.״

שתיהן ידעו שמכיוון שנולדו נשים, הן לא יכולות להילחם, לטייל בעולם, להקים בית ספר, לצאת להרפתקאות...

״אבל זה לא הוגן!״ מחתה רוונה.

״נכון.״ נאנחה הלגה ושמטה את עצמה על אחד הכיסאות הקרובים אליה, מקמטת אגב כך את שמלתה הזהובה. ״זה לא הוגן לחלוטין-״

״ואין לנו מה לעשות בקשר לזה.״ השלימה אותה רוונה, משחקת בתלתליה הזהובים של הלגה.

״ובנוסף, אני הולכת להתארס עוד יומיים.״ אמרה הלגה, לא נשמעת מרוצה עד מאוד מהתכנון.

״את רואה? זה לא בסדר! ההורים שלך גורמים לך להינשא לאיש שאת בקושי מכירה, שמבוגר ממך בבערך שלושים שנה!״

״אל תגזימי, הוא בן 44 ואני בת 19, זה לא ההבדל הכי גדול שראיתי. לעומת זאת שרלוט...״ נאנחה הלגה בצער על חברתן המסכנה, שנאלצה להינשא לאיש בן 70.

״כן, הסיפור שלה פשוט עצוב. היא הייתה רק בת 17.״ שירבבה רוונה את שפתיה ברחמים.

״בכל מקרה״ טילטלה הלגה את ראשה, כמו מסלקת את הצער ממנה. ״לך יש מזל גדול והמשפחה שלך בעלת הרבה נכסים, אז את תוכלי להתחתן עם מי שתרצי.״

״נראה לך שזה יספק את אימא שלי? היא רוצה דוכס ולא פחות.״ אמרה רוונה במרירות תהומית.

״דיי לנושא הנישואים, זה פשוט מדכא. בואי נשחק משהו.״ חייכה הלגה את החיוך המואר שלה.

״או, בואי נשחק האיש!״ התלהבה רוונה.

האיש היה המשחק האהוב עליהן, משחק שבו הן סיפרו על מה שהיו עושות, אם היו נולדות בתור בן.

״אני הייתי... אני הייתי יוצאת לקרב! נלחמת עם שריון, ומגן, וחרב! הייתי דוקרת את האויבים אחד אחד, ונודעת כ׳גבירה באפור׳.״ הכריזה רוונה.

״אני הייתי מטיילת סביב העולם, נוסעת לצרפת, לספרד, לסין, לאמריקה, להודו! הייתי אוכלת כל כך הרבה מאכלים טעימים ופוגשת אנשים מכל ארץ וארץ!״ מחייכת הלגה.

״או, או, יש לי! יש לי!״ צווחת הלגה בהתרגשות כשרעיון חדש עולה למוחה.

״מה?״ שואלת רוונה.

״ הייתי ממציאה לחשים חדשים! כמו... קסם פטריונס, שיעזור להתגונן מהסוהרסנים באמצעות מחשבות שמחות!״ 

רוונה מחייכת. כמובן שהלגה תמצא פיתרון שבנוי על קשתות בענן וחיוכים.

״אני הייתי פותחת בית ספר לקוסמים, ומחנכת אותם, שיהיו חכמים עד אין קץ!״

״וטובי לב.״ מזכירה לה הלגה.

״וערמומיים, כמובן.״ אומר קול שקט מבין הצללים, ובחור יוצא אל האור.

____
מקווה שתיהנו מהפרק!

אם יש הערות אל תהססו לכתוב לי(: 

הפרק הקודם