נצרים

הייי

אז זה פאנפיק על פרסי ג׳קסון

מקווה שתיהנו

וויתור זכויות לריק ריירדן שיצר את כל העולם הזה כמובן

ואה כן בפאנפיק הזה ג׳ייסון חי כי אני לא מכירה בעובדה שהוא לא 

ביי(:

___

~ אנני ~
״לא״ גנחתי כשאימא שלי פתחה את התריסים בחדרי ונתנה לאור היום להסתנן פנימה.

״את צריכה לקום.״ קבעה אימי, מעיפה את השמיכה מעליי.

גילגלתי עיניים וקמתי לאט, משלבת ידיים עם הפיג׳מה הפרוותית והשיער הפרוע שלי, וכנראה נראית מגוחכת מאוד.

״תצחצחי שיניים ותתלבשי ארוחת בוקר למטה!״ זימרה אימי ויצאה לדרכה להעיר את אחותי הקטנה.

אה, רגע, אולי כדאי להציג את עצמי.

נו טוב, נלך לצחצח שיניים ונעשה את זה תוך כדי.

אז היי, אני אנני ואלדס, לאימא שלי קוראים קליפסו, לאבא שלי קוראים ליאו.

יש לי אחות קטנה בת 11 וחצי בשם איימי, ואני בת 14 וקצת.

אני אוהבת לעבוד עם הידיים, אבל לא במכונות, אלא בדברים עדינים יותר, כמו ציפורי הזכוכית שהכנתי לאימא שלי ליום האם הקודם.

זהו בעיקרון, בואו נחזור לסיפור.

לבשתי חולצה כתומה של מחנה החצויים, ומכנסי ג׳ינס משופשפים.

מיששתי את ששת חרוזי העץ במחרוזת שלי, סימן לששת הקיצים שהעברתי במחנה.

לא הייתי סכנה אמיתית כי הייתי רק נצר להפייסטוס, ולא לאחד הגדולים.

ולטיטאן מסוים, אבל לא משנה.

ירדתי למטה, רואה את אחותי הקטנה שותה שוקו, לבושה גם היא בחולצה של מחנה החצויים.

לה יש רק שני חרוזים על השרשרת, מכיוון שההורים שלנו התעקשו שנלך לשם רק מגיל תשע.

אני מניחה שהם לא רצו שנתחיל ללמוד איך להשתמש בחרב לפני זה.

אני באופן אישי משתמשת בחרב קצרה למדי, ואחותי משתמשת בפיגיון, מזהב קיסרי.

איימי נועצת בי את העיניים החומות שלה.

״מה?״ היא שואלת כשאני מתחילה לצחוק.

״יש לך שפם שוקו, סתומה.״ אני חובטת בחלק האחורי של ראשה, לא חזק, מבטיחה.

״טוב אני שופכת את שארית השוקו לקורנפלקס, זה הכי טעים ככה.״ מכריזה.

״מדהים,״ הנהנתי ״אבל תביאי לי קודם לאסוף לך את השיער, לפני שהוא ייפול לך לתוך השוקו, גאונה אחת.״

היא גילגלה את עיניה, ואני אספתי את השיער הקרמלי הארוך שלה לצמה.

לפתע אבא שלנו נכנס למטבח, מתעסק עם ידיו במסוק קטנטן מקיסמים, שאני מאוד מקווה שלא היו משומשים.

״אבא! מתי אנחנו נוסעים?״ שאלה איימי.

״אימא כבר מחכה למטה, בואו!״ הוא מחייך אלינו כמו ילד קטן ואני מגלגלת את עיניי ורצה אל המעלית של הבניין.

וכך נוטשת איימי את קערת הקורנפלקס שלה.

סיפור עצוב.