מצנפת המיון - ביוגרפיה

הפאנפיק מסופר מנקודת מבט כללית ושל מצנפת המיון ועל חייה בקצרה, וכל הזכויות שמורות ל-JK רולינג. מודיעה מראש: התיאורים של הדמויות לא תמיד יידבקו בתיאורים של JK וזה דומה ליקום מקביל. אבל בכל זאת תיהנו! ותגובות!

תקופת המייסדים

"זה מוכן" קרא גריפינדור בכבוד, לידו עמדו עוד 3 אנשים, החבורה הייתה מאוד מוזרה. גריפינדור היה ג'ינג'י מעט מטולטל עם עור בהיר ועיניים כחולות, רייבנקלו הייתה אישה גבוהה עם שיער כהה חלק ארוך שהיה קשור בצמה עד למותניה, עורה היה מעט שזוף והיא הייתה בעלת עיניים ירוקות, הפלפאף הייתה אישה טיפה נמוכה, עם שיער קצת יותר ארוך מכתפיה בלונדיני, עור בהיר מאוד, עיניים חומות טובות וחיוך דואג. כמובן אסור לשכוח את הגבר המוזר ביותר בחבורה, סלית'רין, איש גבוה, צנום, קירח, חיוור עם עיניים ירוקות כמו קללת אבדה קדברה וחיוך ערמומי. החבורה עמדה ליד פריט חום, מצנפת ליתר דיוק, עם קצה מחודד וסרט בצבע כסף עוטף את חלקה התחתון שמקדימה כתוב עליו האות H בצבע אדום ארגמן, H גדולה ובוהקת.

"זה? זה הדבר שימיין את כל בית סיפרנו?! כשאמרת דבר חכם שנוכל להכניס בו את תכונותינו, חשבתי שהתכוונת למשהו יותר מרשים! לא ל-זה!" אמר סלית'רין בגועל.

נקודת מבט של המצנפת מתחילה עכשיו!

"אני לא דבר! אני יצור עם תבונה וחוכמה, אכפתיות ואדיבות, ערמומיות ושאפתניות, אומץ וגבורה, והכי חשוב, כנות. אתה תכבד אותי ועם לא אז התעסקת עם המצנפת הלא נכונה!" אמרתי בכעס, "א-את מדברת?" שאל סלית'רין בהלם. "אתה שומע אותי! אז כן, נראה לי שכן! עכשיו אתה תכבד אותי או לא?!" שאלתי בערמומיות, מתכננת תוכנית. "למה שאכבד חפץ?! אין בזה שום היגיון!" אמר סלית'רין בגאווה, לא מודע לעתיד. "סלאזר, תיזהר. המצנפת הזאת חזקה יותר משאתה חושב, יש בה את כוחותיה של כולנו" אמר גריפינדור בזהירות. "אוי נו! זה מצנפת מטומטמת! ואני לא אכבד אותה!" אמר בגאווה, שתי הבנות מאחור נאנחו בעוד גודריק ניסה להרגיע את סלאזר ואני, מתכננת תוכניות. הרגשתי את ה-H שעליי, פיצלתי את סרטי (כמו המוח של המצנפת) לשתיים, חלק אחד מתמקד ב-H והשני, בסלית'רין. קרן עור כסופה יצאה ממני אל סלית'רין וחרכה את גבותיו, לאחר מכן, התעופפתי באדישות אל קרחתו והקשבתי למחשבותיו הכמוסות ביותר, "נו, נו, אתה מתחיל לכבד אותי או לא?" שאלתי אותו, "מה?" שאל בהלם, "בוא נעשה עסקה, אתה תגלה לי את סודך הכמוס ביותר ובתמורה תוכל לשאול אותי שאלה אחת ואהיה חייבת לענות עליה בכנות. דיל?" אמרתי. "מה ייצא לי מזה?" שאל, "אני יכולה לגלות את סודך בקלות, אבל אני נותנת לך הזדמנות לשאול שאלה, כל שאלה שאתה רוצה ואני אענה עלייה בכנות. אז, מסכים?" שאלתי אותו בידיעה שידי על העליונה. "בסדר" רטן. "תסמוך עליי, תפתח את תודעתך עליי, קדימה" אמרתי. מעניין, אפשר להוציא על זה רומן (כן חברים, המצנפת המציאה את הרומנים. כפיים למצנפת!). מעניין מאוד מעניין, "תשאל שאלה, כל אחת ואני אענה עליה בכנות" אמרתי. "את יודעת עם הוא מרגיש כמוני?" שאל. "כן" אמרתי, "מה?! איך את יודעת??" שאל, "אמרנו שאלה אחת" אמרתי ועפתי מראשו. הבנות הלכו לישון ורק אני, סלאזר וגודריק נשארנו. "גודריק, א-אני צריך לשאול אותך משהו ואני צריך שתבטיח שתענה לי בכנות. אתה מסכים?" שאל סלאזר. "כן, מה זה?" שאל גודריק. "א-אתה אוהב אותי?" שאל סלית'רין, "כן" ענה גריפינדור.

עכשיו אתם שואלים: אז איך יש עד היום את הסכסוך בין גריפינדור לסלית'רין? התשובה היא מכיוון שרוונה התעצבנה מזה כל כך, היא הטילה אשליה של סלאזר עוזב את גודריק, הורג את הוריו ובורח ליערות. בקיצור רייבנקלו, תזהרי ממני! אהבתי את השיפ הזה! בואו נחזור לסיפורנו.

תקופת דמבלדור (עם מעט שינויים)

"את מוכנה?" שאל המנהל, "כן" עניתי. "אז תתחילי" אמר. הוא הוציא אותי ושם אותי על השרפרף הקבוע, חבר ותיק שאפשר לסמוך עליו לא כמו רוונה. שרתי את שירי, 8 שירים מוכנים, 1 כל שנה וזהו. מה אפשר לעשות כמצנפת ישנה? המון.

"דמבלדור, אלבוס!" קרא מישהו, המנהל החליף אותו. ילד קטן, חמוד התקדם אל השרפרף. אף אחד לא ידע שהשרפרף קורא אותך מבחינות גופניות, יחד היינו צמד חמד, המצנפת והשרפרף! או הבודקים. "הוא חזק, מבחינה אתלטית ורוחנית, מה הראש אומר?" אמר השרפרף, שפה סודית שלנו. הממ, הילד יעלה לגדולה זה בטוח. אבל איפה בדיוק? הוא חכם, שאפתן, אמיץ ומשוגע. אבל הוא כל כך מתאים לסלית'רין! למרות שזה יהרוס את רצף הזמן... נו טוב, שיהיה. "גריפינדור!" צעקתי, הוא אחד מהם. אבל מה לעשות?

המיון הסתיים, חצי מהתלמידים הלכו אל סלית'רין והשאר התחלקו בין שאר הבתים. מיון נהדר! "איך את?" שאל המנהל בעייפות, "בסדר, מיון ארוך ומיון לשנת סלית'רין. עוד משהו?" תימצתי, "כן, בעתיד דמבלדור יהיה המנהל, טפלי בו יפה. להתראות רוונה, להתראות הלגה, להתראות אהובי. להתראות, היית ממיינת מצוינת, תמשיכי ככה." אמר ולאט לאט התפוגג לאור לבן בוהק. לאחר דקה האור נעלם ויום למחרת האור חזר, כשהוא נראה כמו גודריק. "סלאזר, אני אוהב אותך" אמר האור ונעלם.

תקופת הקונדסאים + ההורים של הארי

"אוונס, לילי!" אמרה מקגונגל, ילדה ג'ינג'ית עם עיניים ירוקות ועור בהיר עם קצת נמשים ישבה על הכיסא, חרוצה יש. חכמה יש. אמיצה יש. שאפתנית יש. טובת לב יש. גריפינדור יש. גריפינדור, זה העתיד של העלמה הצעירה, עתיד מלא הפתעות, עתיד מלא אהבה, עתיד מלא בגידה, עתיד מלא מוות. אבל זה הוכרע הקוסמת הצעירה תהיה ב-"גריפינדור!" צעקתי ולילי הקטנה הלכה לשולחן האדום, למרות שבדרך התבלבלה היא מצאה את הדרך בסוף, כולם הריעו ושמחו! היא גריפינדורית בלב ובנשמה! נקסט, זה יהיה לילה ארוך מאוד.

"בלק, סיריוס!" צעקה, וילד עם שיער שחור מעט ארוך התקדם, הוא התיישב על הכיסא. עוד בלק, הוא מזלזל בי יותר מדי! נראה מה משפחתו תגיד כשהמלאך שלהם יהיה ב-"גריפינדור!" צעקתי, מגיע לילד המזלזל שמשפחתו לא תאהב אותו!!

הברנש יכל להתאים לסלית'רין אבל לא, זה לא ייקרה. זה לא ייקרה לעולם, ואני אוודא שיחשבו שהוא בוגד, רוצח. הוא זלזל במצנפת הלא נכונה, לפחות סלאזר היה הוגן, תכונותיו עוזרות אבל במיונו גודריק שלט, פזיזות זה מה שקרה אבל אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. נו טוב. הבא!

"לופין, רמוס!" אמרה, ילד עם עור בהיר, שיער בלונדיני ועיניים זהובות התיישב. אווו! אדם-זאב! לא מיינתי אחד כזה המון זמן! הוא מחושב, שקול, מנומס ואדיב. ילד מושלם לרייבנקלו אבל אני יודעת ששם יהיה לו נורא, פשוט נורא. אבל גריפינדור, שם יירכוש חברים, יהיה חכם מרבים, קול ההיגיון. גריפינדור בהחלט צריכים את זה, אני בטוחה. הם יותר מדי פרועים, לא מסודרים. הוא יתקן את זה. "גריפינדור!" צעקתי, פשוט מושלם.

פוטר, ג'יימס! קדימה לעלות!" קראה מקגונגל, ילד ביישן עם משקפיים מרובעות, שיער שחור פרוע, עיניים חומות, טיפה שזוף וחיוך ביישן. וואו! גריפינדורי כמוהו הרבה זמן לא ראיתי! אמיץ, פזיז, מהיר מחשבה אבל גם הוגן, קצת הפלפאפי אבל בגריפינדוריות שולטת בו! שולטת בו כל כך! "גריפינדור!" קראתי.

הסוף. תגובות בבקשה!