הליהוק

בס"ד

ויתור זכויות למי שמגיע לו. לא חייבים לתבב, אין זמן.

#מסיבת_סיום

היה זה יום רגיל בבית משפחת פוטר. ג'יני כתבה את טור הספורט שלה לנביא היומי, הארי יצא לחל"ת מכיוון שכל הקוסמים האפלים מוגרו, ושלושת ילדיהם היו בהוגוורטס. יום רגיל ומשעמם לחלוטין. עד שצלצל הטלפון.

כאן אתם ודאי שואלים את עצמכם למה שיהיה טלפון בבית של קוסמים, ואיך הם בכלל יודעים מה זה טלפון! אז להזכירכם, הארי גדל אצל מוגלגים, וג'יני גדלה אצל ארתור וויזלי, שחייב אותם להתקין טלפון בבית אחרת הוא ינשל אותם מהירושה.

"יקירי, אני חושבת שכדאי שתענה," ג'יני אמרה בהיסח הדעת בעודה כותבת.

"אבל אני עסוק בלבהות בקיר!" הארי התלונן.

ג'יני לא אמרה דבר, והארי נאנח והרים את הטלפון. "הלו?"

בצד השני חיכה לו מישהו עם מבטא אמריקאי כבד. "הארי? זה אתה? הארי פוטר?"

"אממ... כן, מדבר..."

"הלו, אחי! מדבר פרדי, ואני המפיק מספר אחד בעולם של אולפני הסרטים מספר אחד בעולם! נעים להכיר אותך."

"אה, אחלה," הארי המובך ענה.

"תשמע, אני שמעתי וקראתי את הסיפור שלך, וזה פשוט מופלא!" פרדי התחיל לומר, "ואני רוצה להפיק סרט מ-"

"-רגע, מפיק סרטים??? אתה מוגל?" הארי התחלחל, "מוגלגים מכירים את הסיפור שלי?"

"ברור שמוגלגים מכירים את הסיפור שלך, אחי! מה אתה חושב הפך את רולינג לעשירה כל כך?"

"הפך את מי למה?"

"מה, אתה רוצה לומר לי שאתה לא יודע? אבל אל תדאג, אף אחד לא חושב שזה אמיתי. חוץ ממני, אחי! אני עליתי על זה, ואני הולך להפיק מהסיפור שלך סדרת סרטים מדהימה!"

"אז אתה רוצה לומר לנו," הרמיוני אמרה, "שלא רק שהעולם שלנו לא סודי יותר, ולא רק שכולם מכירים אותנו, אלא שיש מפיק אמריקאי שרוצה לעשות מאיתנו סרט, עד שהוא גילה שכבר עשו את זה?"

"כן!" הארי אמר כשהוא אירח את הרמיוני ורון לדיון דחוף בהתפתחויות המדאיגות.

"ואתה רוצה לומר לנו," שאל רון, "שהיינו יכולים לעשות בוכטות אם לא היו גונבים את הסיפור שלנו?"

"כן!" הארי ענה.

"לפחות ליהקו אנשים חתיכים לתפקיד שלנו?" שאל רון, והארי הראה לו פוסטר של אחד מסרטי הסדרה. רון התחלחל. "מה זה? אני נראה כמו אמינם!" הוא מחה.

 "התבלבלת עם מאלפוי," הרמיוני הרגיעה אותו, "הנה, אתה זה שנראה כמו אד שירן."

"עזבו, זאת לא הנקודה," הארי אמר, "עדיין יש לנו סיכוי להרוויח כסף מהסיפור שלנו."

"הארי!" נזפה בו הרמיוני, "זו חשיבה ממש אגואיסטית! וחוץ מזה, יש דברים גרועים יותר לדאוג מהם! כמו זה שאולי כל העולם מכיר אותנו עכשיו?"

"אבל אנחנו לא נראים ככה," אמר רון והצביע על הפוסטר, "אנחנו יפים יותר. חוץ ממך הארי, בלי להעליב."

"לא נעלב," נאנח הארי. ג'יני כבר אמרה לו את זה באותו הבוקר כשהפוסטר הגיע אליהם הביתה.

"וחוץ מזה," רון המשיך, "אף אחד לא חושב שהסיפור שלנו אמיתי. כולם חושבים שריטה סקיטר המציאה אותו."

"מה, ריטה סקיטר פרסמה את זה?" הרמיוני שאלה, "אבל היא מופיעה בסיפור! זה לא נראה מוזר שהיא כתבה על עצמה?"

"היא פרסמה בשם עט," הארי הסביר, "ואז הטילה אימפריוס על מוגלגית אחת שתעמיד פנים שהיא זו שכתבה את הספרים."

"אבל עם הזמן לחש האימפריוס נחלש והמוגלגית התחילה להשמיע דעות טרנסופוביות," רון הסביר, "אבל זו לא הנקודה. הארי, איך אנחנו יכולים להרוויח כסף אם כבר עשו סרטים?"

"יעשו עוד," הארי ענה, "הקטע הוא שברוב מדינות העולם לא רוצים להסתבך עם זכויות יוצרים של האולפנים המקוריים, אבל תנועת הBDS גרמה לחרם על ישראל ככה שלאף אחד בעולם לא באמת אכפת מהקולנוע שלהם אם הוא לא על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. פרדי המפיק רוצה שנפיק את הסרט שם. זה יהיה סרט ישראלי עם שחקנים ישראליים."

"מה? אבל אנחנו לא ישראלים! האופי שלנו שונה כל כך מהם!" מחתה הרמיוני.

"אל תדאגי, אנחנו נלהק," הארי ענה, "ונקבל גם שכר כמלהקים. יאללה, אתם באים?"

"אני בעד יקירי," ג'יני ענתה כשקראה לתומה ספר בספה לידם, "אתה באמת צריך לצאת מהבית להתאוורר. החל"ת לא עשה לך טוב."

וכך מצאו את עצמם הארי, רון והרמיוני באולפני הרצליה, מקבלים שחקנים לאודישנים בזה אחר זה, ולאחר ימים מתישים הם החלו לנסות להתאים שחקן ישראלי לכל דמות.

"אני לוקח את מוני מושונוב להיות דמבלדור," קבע רון.

"מה מוני מושונוב?" הארי אמר, "טוביה צפיר הוא דמבלדור קלאסי!"

"טוביה צפיר הוא סלגהורן קלאסי," תיקנה אותו הרמיוני, "אלי גורנשטיין צריך להיות דמבלדור."

"בדיוק הפוך," הארי אמר לה, "אלי גורנשטיין צריך להיות סלגהורן."

"אוקיי אוקיי חברים, קבלו הברקה," רון אמר פתאום, "שולי רנד."

הארי והרמיוני הביטו בו בהפתעה. "רון," הרמיוני אמרה, "זה הדבר החכם הראשון שאי פעם אמרת! כל הכבוד!"

"יש! תודה!" התלהב רון, "הלאה, וולדמורט! מי ישחק את וולדמורט?"

"חשבתי על רובי דואניאס," הציע הארי, "אבל, כאילו, מי שישחק את וולדמורט אפילו לא חייב להיות קירח. יכולים לעשות את כל הפרצוף הנחשי הזה באופן ממוחשב."

"דווקא חשבתי על יוסי טולדו," הרמיוני העירה, "הוא יכול להיות מרושע ונחשי."

"אז יוסי טולדו," הסכים איתה רון.

"חנפן," אמר לו הארי. "מה עם מקגונגל?"

"רבקה מיכאלי?" הציע רון.

"דווקא חשבתי על אפי בן ישראל," הארי אמר.

"אוי, אפי זה טוב," הרמיוני חיזקה אותו, "הלאה, סנייפ."

"אלי פיניש!" רון אמר, "לא, בעצם, יניב ביטון!"

"יניב ביטו זה סיריוס!" הרמיוני התנגדה.

"צחי הלוי זה סיריוס," תיקן אותה הארי.

"אה, כן? אז מי לופין?"

"רשף לוי," ענה הארי.

הרמיוני ורון הביטו בו. "אה," הם הסתייגו.

"אם כבר הקונדסאים, מי יהיו ג'יימס ולילי?" שאל רון.

"תובליאנה," הארי והרמיוני אמרו בו זמנית.

"אם כי גם יובל שרף הייתה יכולה להיות אחלה לילי," הארי חשב בקול רם, "אבל אליאנה תדהר זה סימבולי יותר."

"ומי יהיו הדארסלים?" הארי התחלחל.

"פטוניה יכולה להיות גילת אנקורי," הציעה הרמיוני.

"חשבתי על זה גם, אבל היא מבוגרת מדי," הארי ענה, "מה דעתך על דורית בר אור?"

"אם היא תהיה בלונדינית אז זה יהיה מושלם. ובעלה, ורנון, יהיה–"

"–גדי רבינוביץ'!" אמרו שלושתם ביחד.

"היי, מי יהיה האגריד?" הרמיוני שאלה פתאום.

רון חשב לרגע. "דביר בנדק?" הוא הציע.

הארי והרמיוני חשבו על זה כמה שניות. "אממ.. לא מושלם, אבל נראה לי סבבה," הרמיוני אמרה לבסוף, והארי הנהן לאישור.

"השאלה האמיתית היא מי תהיה אמא שלי," רון אמר.

"ציפי שביט!" אמרו הארי והרמיוני באותו הזמן. "זה לא ברור?" הרמיוני הוסיפה.

רון גיחך. "אני מבין על מה אתם מדברים. ומי יהיה אבא שלי? חשבתי על טל פרידמן."

"מה? זה יהיה הפרש גילים מטורף," הרמיוני ענתה, "חוץ מזה שטל פרידמן צריך לשחק את אמברידג'."

שלושתם התפקעו מצחוק. "אמברידג'? חשבתי על קרן מור, אבל טל פרידמן זה הרבה יותר טוב," הארי אמר.

"רגע, ומה עם האחים שלי? מי יהיה ביל?" רון שאל.

"וואי, זה קשה. אין הרבה שחקנים ג'ינג'ים ישראליים," הרמיוני אמרה, "אבל פלר תהיה אנה זק."

"אוי, זה גאוני!" התלהב הארי, "אני מקווה שהיא תדע לעשות מבטא צרפתי טוב. ומי יהיו שאר המתחרים? קרום וסדריק?"

"קרום יהיה מרגי," הציע רון.

"מרגי זה טוב," הארי עודד אותו, "וסדריק?"

"אולי עומר חזן?" הציעה הרמיוני.

"מעולה!" התלהב הארי.

"רגע, מי יהיו המנהלים שלהם? מדאם מקסים וקרקרוף?" הרמיוני שאלה.

"מדאם מקסים זו לירית בלבן," הארי אמר.

"לחלוטין לירית בלבן," רון אמר כמעט באותו זמן, "לגבי קרקרוף..."

"גלעד כהנא!" הכריז הארי.

"אוי, גלעד כהנא זה טוב!" התלהב רון.

וכך הם המשיכו להציע עוד ועוד דמויות ושחקנים, והם המשיכו והמשיכו עד עצם היום הזה.