הלב של לילי

"לגברת לילי אוונס היקרה,

אשמח שתבואי להוגוורטס ללמד את שיעור שינוי צורה

בעיקבות דום הלב שחטפה פרופסור מקונגל.

אם תוכלי להתגורר בטירה למשך שנה

ולהחליף את מקומה של הפרופסור זה יהיה מצוין.

נא החזירי לי תשובה בהקדם,

א. דמבלדור, מנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות"

לילי עיינה בפעם השלישית במכתב.

'מורה לשינוי צורה? אני?!' חשבה לעצמה.

לאחר הרבה לבטים היא החליטה לענות בחיוב.

"לכבוד פרופסור דמבלדור,

קיבלתי את מכתבך ואשמח למלות את תפקידה של מינוורה.

האם אצטרך לעבור מבחן או משהו בסגנון?

לילי אוונס".

היא שלחה את ינשופתה, לילה, אל האוויר החמים שהיה בחוץ.

הדירה הריקה מלבדה הרגישה בודדה ללילי כבר זמן רב.

היא שמחה לחזור להוגוורטס, הבית האמיתי שלה, אחרי כל הזמן הזה.

לילי ניכנסה לחדרה.

"לארוז", מילמלה וכל הבגדים בארון שלה התקפלו בסדר מופתי לתוך מזוודה.

***

היא קמה השכם בבוקר, כולה אחוזת התרגשות.

את החודש האחרון שלה בדירה היא בילתה בלארוז את חפצייה. שנה זה לא זמן קצר.

רכבת האקספרס של הוגוורטס ניראתה מזמינה יותר מתמיד,

ומכייוון שהגיעה מוקדם היו הרבה תאים פנויים. היא בחרה תא אחורי.

יותר מאוחר שני תלמידי שנה שלישית נכנסו לארח לה חברה בגלל שכל התאים היו תפוסים.

לאחד קראו אוליבר ווד ולשני ג'וני מארק.

הנסיעה עברה חלק.

היא עלתה על הכירכרה וכשירדה ממנה דמות בגלימה שחורה הגיעה בריצה.

הדמות עצרה כשהגיעה ללילי, מתנשפת.

"לילי," אמרה בדמות בקול רועד.

"זאת אני, סוורוס." היא ענתה בקול חודר.

"לילי, תשמעי, אם רק היית יודעת כמה אני מצטע-"

"אם אתה מתכוון לאותו היום בשנה החמישים שקראת לי בוצדמית"

היא ירקה את המילה, "אז סלחתי ממזמן."

עינייו נפערו. "ברצינות?!"

"כן. לפחות כל עוד הפסקת לדבר ככה."

"אהה.. " הוא היסס. "זה אומר שעכשו את- את-" הוא עצר את עצמו.

"מוכנה לצאת איתך? בחלומות, סנייפ. ועכשיו, סלח לי. אני ממהרת."

הוא פינה לה את הדרך, מביט במבט עצוב בדמותה המתרחקת.

                 ----------------

תגובות?

		הפרק הבא