יום ההולדת של לילי

לילי קמה מהמיטה והתמתחה, היום הוא יום הולדתה ה-11! "שום דבר לא יהרוס לי את היום הזה" חשבה לעצמה, היא הלכה במסדרון לעבר הסלון.

"בו!" הפתיעו אותה שני אחיה, ג'יימס ואלבוס, היא צרחה בהפתעה וברחה לחדרה.

לילי היתה פחדנית, מאוד, ואפילו "בו" קטן הפחיד אותה.

"בנים!" קראה ג'יני, "אנחנו בצרות" לחש ג'יימס לאלבוס, אלבוס הנהן בחשש.

"היום יום הולדתה ה-11, ואתם יודעים את זה! מה פתאום אתם הורסים לה את היום?! היא רק קמה!" אמרה ג'יני בחומרה.

"אמא, אנחנו מצטערים, רק אל-" "תתנצלו בבקשה בפני לילי" ביקשה ג'יני, הבנים נאנחו והלכו לחדרה של לילי, היא שכבה על בטנה ובכתה בשקט על הכרית שלה, "לילי, אנחנו מצטערים" לחש ג'יימס, "ממש! אתם מתנצלים רק כי אמא אמרה לכם להתנצל, נכון?!" היא צעקה בקול חנוק מבכי,

"נכו-" ג'יימס תקע את מרפקו בצלעותיו של אלבוס, "גם אם זה נכון, אנחנו באמת מצטערים, סליחה" אמר ג'יימס, לילי התיישבה, "טוב" אמרה. ג'יימס הושיט לה טישו, אלבוס הביט בלילי בשאלה, "טוב פירושו?" שאל, "אני סולחת לך, ג'יימס" חייכה לילי, "ולי?" שאל אלבוס, "אתה, אדוני הצעיר, קצת צריך לעבוד על הסליחות שלך. לא פלא שאתה בסלית'רין!" "אני מצטער בשבילך שאמרת את זה. א-ב-א!"

הארי פתח בסערה את הדלת. "מה קרה? כולם נושמים וחיים?" שאל בהתנשפות, "אוף, אבא, די, נגמרו הימים האלה" אמר אלבוס

"אז למה צעקת?"

"כדי שתבוא"

"טוב, יש לי אוזניים, אני יודע לשמוע טוב מאוד, לא צריך לצעוק"

"מצטער"

"אני שמח"

"אז העניין הוא שהבת שלך הרגע העליבה אותי על זה שאני בסלית'רין, זו לא אשמתי! אני בכלל רציתי להיות בגריפינדור, פשוט המצנפת המטונפת הזאת שיבצה אותי בסלי-" הארי הניח יד מנחמת על כתפו של בנו, "אומנם משפחתנו נאמנה לגריפינדור, אבל זה לא אומר שאנחנו מזלזלים בבתים אחרים," "אבא, אתה זה שלחשת 'לא סלית'רין, לא סלית'רין" הזכיר לו אלבוס, "נכון, אני מודה, אבל זה רק כי הייתי בטוח שכולם שם היו נאמנים לוולדמורט, עכשיו אין וולדמורט, הרגתי אותו, ולכן בית סלית'רין בסדר גמור" אלבוס חייך חצי חיוך, "תודה, אבא," אמר, "ואל תשכח להעניש את לילי", "אני אעניש אותך, את לילי ואת ג'יימס, אל תדאג, אבל לא היום, למישהי פה יש יומולדת לחגוג!" "נכון!" אמרה לילי, "סוף סוף סיימתם את השיחה המשעממת שלכם" אמר ג'יימס בחיוך רחב והלך ביחד עם אביו ואחיו לסלון. " מזל טוב, לילי!" אמרה ג'יני בחיוך וחיבקה את ביתה, אך לילי נראתה מעט מבואסת, "קרה משהו, חמודה?" שאלה ג'יני, "פשוט אנחנו רק חמישה אנשים, זה קצת מדי..." אמרה לילי, "אנחנו ננסה לסדר את זה איכשהו" אמרה ג'יני וקרצה אל בעלה, "זהו? זה כל המסיבה? קישוטים?" גיחך ג'יימס, "יש גם פעילויות, אנחנו מחכים למשהו" גלינג גלונג "אני אפתח" אמרה לילי ופתחה את הדלת, רון, הרמיוני וילדיהם-הוגו ורוז היו שם, ג'יני חיבקה את הרמיוני ואחר כך את רון אחיה וכך עשה גם הארי, "מה שלומכם?" ג'יני התכופפה אל הוגו ורוז וליטפה את כתפה של רוז, "דודה ג'יני!" קראו הילדים במקהלה וחיבקו את ג'יני המחוייכת.

"הוגו! רוז!" קראה לילי ורצתה אל בני דודה, "לילי! מזל טוב!" אמרה רוז בחיוך ושתיהן התחבקו, "טוב, בואו נתחיל את המסיבה!" קראה ג'יני בחיוך, כולם התקרבו אליה, "טוב, אז הכנתי חבילה עוברת שנקרעת מעצמה וזורקת את שאריות העיתון לפח בעצמה, אחרי החבילה עוברת ארוחה ואחרי הארוחה העוגה שהבאתם!" כולם חייכו והתיישבו בכיסאות שהיו מסודרים במעגל, "שניה, אמא" אמרה לילי בחיוך גדול ומאושר, "מה, חמודה?" שאלה ג'יני בעוד היא מחזיקה את החבילה העוברת בידה, לילי הצביעה על החלון, שלושה ינשופים עמדו שם, "המכתבים מהוגוורטס!" קראו ג'יני, הארי, רון והרמיוני פה אחד, הארי הלך להביא את המכתבים והגיש אותם לשלושת ילדיו, "רגע, זה לא הכל, גם המכתבים של הוגו ורוז כאן" אמרה הרמיוני כששני ינשופים נוספים נחתו על החלון, "קחו, חמודים" אמר הארי בחיוך להוגו ולרוז ונתן להם את המכתבים שלהם.

***

"ביי, אבא, ביי, אמא" אמרה לילי והוריה וחיבקה אותם חזק, לבסוף היא שחררה ורצה אל הרציף, היא עלתה על רכבת האקפרס, התיישבה בקרון ליד אחיה ודיברה איתם בנסיעה.

"סליחה, אפשר להציע לכם ממתקים?" "כן, תודה" ענתה לילי ולקחה לעצמה צפרדעי שוקולד וסוכריות ברטי בוטס, "איכס" אמרה לאחר שהכניסה לפיה סוכריה אחת, "מה?" שאל אלבוס, "נזלת" "מאיפה את יודעת מה הטעם של נזלת?" "כי כשהייתי קטנה אכלתי-" "אין צורך לפרט" אמר ג'יימס בגועל, "סליחה" הייתה שתיקה של מספר דקות, "על מה דיברנו?"

"על זה שאמרתי סליחה"

"אה, סולח" 

"יופי" אמרה לילי ולעסה את הסוכריה השניה שלה בגועל מוחלט.

"מה הפעם?" שאל אלבוס

"שעוות אוזניים של גורילה נראה לי, או משהו כזה..." 

"טוב, אני מציע שתזרקי את זה" הציע ג'יימס בשיעמום

"צודק" לילי ירקה את הסוכריה אל תוך הפח בעוד אחיה מביטים בגועל, מתאמצים לא להקיא, "אני חושב שכדאי שפשוט תאכלי צפרדעי שוקולד-" אלבוס קטע את ג'יימס, "אחרי שתתני לי סוכריה אחת" לילי הושיטה לאלבוס סוכרית ברטי בוטס אחת והוא אכל אותה וחייך אל לילי חיוך מנצח, "מה?"

"עוגת קצפת" 

"מה?! איך? שווה לך!"

"סתם, נראה לך? רוק של דרקון"

"איכס" אמרו לילי וג'יימס פה אחד

"טוב, אני באמת חושבת שזה רעיון טוב שאני אוכל צפרדעי שוקולד" ג'יימס חייך אליה בהסכמה והיא ניסתה לתפוס צפרדע אחת, "נו, באמת" אמרה כאשר הצפרדע קפצה אל החלון, היא ניסתה עוד כמה פעמים ובנסיון החמישי היא הצליחה לאכול אחת, "יאמי" אמרה בחיוך.

"טוב, עם כל הסוכריות והשוקולדים שלך, כבר הגענו" אמר ג'יימס.

***

"פוטר, לילי" לילי הלכה בחשש אל עבר הפרופסור מקגונגל, שחבשה את מצנפת המיון על ראשה, המצנפת הגדולה הגיעה עד אפה של לילי החוששת.

"הממ... בואו נראה... גריפינדור!" לילי צהלה משמחה ורצה אל השולחן של גריפינדור, שם כולם הריעו לה ומחאו לה כפיים.

***

"כיף לך בגריפינדור?" שאל אלבוס את לילי, "כן" אלבוס חייך, ולהפתעתה הרבה של לילי חיבק אותה, "אני שמח"