אמה אגרסט

הקדמה 

גיל-3

הסרט התנגן על המסך המואר בזמן שהילדה הקטנה ואימה צפו בו.

הילדה הכניסה את ידה אל הקערה של הפופקורן, אך הוא כבר נגמר.

''אמא?'' שאלה הקטנה. ''את יכולה בבקשה להכין עוד פופקורן?''

אמא שלה חייכה. ''בטח, אמה'' אמה חיכתה לאימה בזמן שצפתה בסרט.

דקה אחת עברה.

שתי דקות.

חמש דקות.

עשר דקות.

רבע שעה.

''אמא?'' שאלה אמה בקול מפוחד. ''אמא, אני מפחדת. איפה את?''

שום תשובה. ''אמא?'' אמה ניסתה שוב. שום קול. 

''אבא?'' שאלה אמה. היא רצה לכוון חדר העבודה שלו ופתחה את הדלת במהירות.

החדר היה ריק.

אמה נכנסה לפניקה והחלה לרוץ בכל הבית בחיפושים אחר הוריה. לבסוף היא נכנעה.

היא חזרה לסלון, שם הסרט עדיין התנגן.

אבל לאמה כבר לא היה אכפת ממנו.

היא התיישבה על הספה, מתייפחת אל אחד הכריות.

לבסוף, היא נרדמה.

*****

אמה לא יכלה להבין כמה זמן ישנה. היא הפסיקה לשמוע את הסרט, כך שהוא כנראה נגמר כבר מזמן.

לפתע היא שמעה את הדלת נפתחת. אבל היא עדיין לא פתחה את עיניה.

ואז היא שמעה קולות מוכרים.

''אנחנו חייבים למצוא פיתרון. היא רק בת שלוש. אנחנו לא יכולים להשאיר אותה ככה לבד כל פעם מחדש''.

''אבל אנחנו לא יכולים להביא בייבסיטר- היא יכולה למצוא במקרה משהו שיקשר אותנו לזהויות שלנו- או יותר גרוע, את המופלאים בעצמם''

''אמא! אבא!'' אמה פקחה את עיניה, קמה מהספה וחיבקה אותם. 

''אמה! אני כל כך מצטערת'' אימה הרימה אותה. 

''את בסדר, נסיכה שלי?'' שאל אביה ונישק אותה על ראשה.

אמה הנידה בראשה והתחילה ליילל בבכי

''ששש...'' הרגיעה אותה אימה. ''אנחנו כאן עכשיו. ואת בטח עייפה''.

הדבר האחרון שאמה זכרה היה את עיניה הנעצמות ואת עצמה שוקעת בשינה בחדרה, אחרי שהוריה לקחו אותה לשם.

גיל- חמש

''אני אחות גדולה!'' קראה אמה באושר וקיפצה כדי להגיע לגובה שייאפשר לה לראות את אחיה החדש.

אמה שכבה במיטה בחדר היולדות, ואחזה בתינוק כחול-שיער שישן בחיכה- או, בשם שהוענק לו, הוגו.

אביה רכן כדי להרים את ביתו, שתוכל להסתכל יותר טוב מבלי להמשיך לקפץ.

אמה הייתה בטוחה שזה היה אחד הרגעים המאושרים יותר בחייה.

אך אחרי שחזרו לביתם, היא שמעה שיחה מחדרם של הוריה.

''מה נעשה עכשיו? המתקפות בפריז רק הולכות וגוברות, כריסאליס ממשיכה לשלוח אקומות לאנשים, ואנחנו לא יכולים להמשיך להשאיר ככה את אמה יותר. שלא לדבר על הוגו. הוא רק נולד. הוא צריך את אמא שלו''.

אמה קפאה כששמעה את קולו של אביה.

''אנחנו יכולים אולי לבקש עזרה מאליה. אני אבקש ממנה שהיא תחליף אותי בתור החיפושית לכמה זמן''.

''זה כנראה הפיתרון הכי טוב שאנחנו יכולים למצוא כרגע. נקווה שהוא יעבוד'' קולה של אביה השיב.

גיל- שמונה

אמה שוב שמעה שיחות סודיות בחדרם של הוריה. היא נצמדה לחדרם כדי להקשיב יותר.

''עד שהצלחתי שוב להפוך לחיפושית, אצטרף עזרה מאליה שוב. אני לא יכולה לעזוב את לואי''

לואיס, אחיה הקטן של אמה והילד השלישי במשפחה, נולד לא מזמן.

''אני מקווה שהיא עדיין תוכל לעזור לנו. זה יותר מדי מסובך כל הדבר הזה, במיוחד עם כל כך הרבה אקומות מסביב, ובמיוחד עם הילדים''.

ואז הקולות השתתקו.

----------

תגובות?

		הפרק הבא