ההתקפים של טדי

הרוח שרקה מיבין החלונות של מכתש גודריק מספר . השעה היתה 8:30 שג'יני פוטר התעוררה בכאבים עזים בבטן שלה, היא הסתובבה במיטתה וציפתה לראות את בעלה ישן לצידה, אך המיטה היתה ריקה ועל השידה היתה פתק קטן, ג'יני קראה בליבה את הפתק ובו כתוב: 'בוקר טוב, ג'יני. הלכתי מוקדם לעבודה אז אני יגיע מוקדם היום. תמסרי נשיקות לג'יימס! ממני, אוהב, הארי.'

'גם אני אוהבת אותך', חשבה ג'יני בליבה, היא ניסתה להגיד את זה בקול אבל כאב לה כל כך שלא הצליחה לומר 4 מילים ברצף.

אחרי 5 דקות של מחשבות על הארי נשמע קול בכי מהחדר של ג'יימס היא ניסתה לרדת מהמיטה אבל לא הצליחה לקום.

אחרי כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת הכניסה ג'יני נסתה לצעוק מי זה אבל יצאה רק לחישה צרודה היא לקחה את שרביטה ונקשה על גרונה.

"מי זה?"צעקה ג'יני בצרידות.

"הרמיוני". נשמעה התשובה בתוך כל הצרחות של ג'יימס. "תכנסי!" צעקה ג'יני והרגישה שתתעלף אם תגיד עוד מילה אחת.

פתאום הצרחות פסקו והוחלפו לצחוק החמוד של ג'יימס.

הדלת נפתחה והרמיוני נכנסה פנימה. "שלום ג'יני איך את מרגישה?" שאלה הרמיוני.

 'כמו חולת נפש' ניסתה ג'יני לענות אך לא יצא שום קול מפיה, ורק שפתיה זזו.

אבל הרמיוני הבינה אותה מקריאת השפתיים שלה.

"כן, כן, אמרת את זה גם כשג'יימס נולד." אמרה הרמיוני וגיחכה. אבל ג'יני שתקה. עדיין כאבה לה הבטן והכאב רק התחזק מרגע לרגע.

היא לא הספיקה לזוז ופתאום נשמעה דפיקה בדלת. הרמיוני יצאה החוצה כשג'יימס עדיין מחזיק בידה. בחוץ עמד ביל ווזלי, אחיה הגדול של ג'יני.

פתאום הוא ראה את ג'יימס, שהחזיק ביד של הרמיוני.

הוא חייך לאחיין שלו. "אפשר?", שאל את הרמיוני והצביע על ג'יימס. "בבקשה", ענתה הרמיוני והושיטה לו את ג'יימס. "ג'יני בחדר", אמרה הרמיוני והתחילה ללכת חזרה לחדר.

הרמיוני פתחה את הדלת וראתה את ג'יני מעולפת.

"ג'יני!!!" צרחה הרמיוני בבהלה.

ביל ניסה להרגיעה אותה ואת עצמו. בסוף הוא הצליח להשתיק את הרמיוני ולזמן כוס מים.

"תשלחי פטרונוס להארי!", אמר ביל  להרמיוני ושפך את המים על ג'יני, "ג'יני עומדת ללדת."

		הפרק הבא