מה אנחנו כבר יודעים על מוות? פיקצ'ר

פיצוץ נשמע בטירה, הקיר החל ליפול . פרד הביט באימה למעלה.

ג'ורג' כבר היה שם , מוכן מבעוד מועד, דוחף את פרד רגע לפני שמאוחר מדי. "תודה, ג'ורג'" הוא מביט לתוך עיניו. משהו חמים ויפה עובר בינהם. הוא חי.

ג'ורג' מתעורר שטוף זעה מממיטתו. מנסה להסדיר נשימה. זה היה חלום. פרד איננו.

הוא בלע רוק, מרגיש את השחור האפל יושב לו בבטן. הוא רצה לבכות, אבל נראה שאין דמעות.

הוא באמת לבד. הוא מעולם לא היה לבד. עכשיו הוא לבד. לנצח. לא משנה מי איתו. כשהוא יהיה מוקף בחברים. פרד לא יהיה שם.

הוא נשך את שפתו התחתונה ביאוש. יהיה לו ילדים? ופרד לא ידע. לא יהיה לו עם מי לדבר יותר. מישהו שיבין אותו באמת. משהו מלוח זלג מעינו הימנית.

הוא צריך ללכת. לעשות משהו. 

אבל... מה הטעם?

הוא עצם את עיניו. מצמיד את שרביטו לראשו. זה יגמר. תוך כמה שניות זה פשוט יגמר.

"ג'ורג', לא!" הוא פקח עיניים. אמא וג'יני רצות לעברו בפאניקה וצורחות.

"להתראות" הוא אמר בחיוך עצוב . נותן לזה לשטוף אותו.

אור ירוק חיוור שטף את החדר

---------

הוא פקח עיניים. הוא חי?

הוא נמצא בחדר לבן ויפהפה. הוא פשוט היה יפה.

דלת שהופיעה מאי שם נפתחה. "ג'ורג'?"

אחיו התאום נכנס וחייך אליו. "רגע" זה לא יתכן "יש חיים אחרי המוות?"

"מסתבר" אמר לו פרד ברוגע. 

פרד הניח יד על כתפו "רון הארי וכולם יגיעו בשנים הבאות, נחכה להם"

הוא צחק. אין דבר כזה מוות. האבדה קדברא הזה היה הדבר הטוב ביותר שקרה לו.

"בוא, דמבלדור בקומה למעלה" פרד שלף משהו דוצה לשוקלדימום "הוא עזר לי לפתוח פה עסק, מסתבר שקסם עובד פה".

ג'ורג' רק עמד והביט בה. נותן לדמעות להישפך. אני אוהב אותך. כל כך אוהב.

-----

ולופין הגיע. וטונקס. ואז אבא. ואמא. וג'יני. והארי. ורון . ו... כולם הגיעו בסוף. בסוף, בסוף היה טוב.