ויהי בימי שפוט הפלישתים

זה היה בערך בשעה 7 בערב. שרה בת אלישע שמה סיר גדול על המדורה כשקול צעדים נשמע מבחוץ. "תפתחי," אימה העירה לה בקול צרוד.
האהל נפתח בחריקה.
"שלום." אמרה לאיש עם המראה הרנדומלי, שעמד בפתח. "מי אתה?"
"איש רנדומלי." צחק. "אדם בן רעואל אנוכי."
"מוזמן אתה להכנס לביתי הצנוע," הזמינה אותו. "שב ותאמר לי רצונך."
"השלום לך?" שאל בנימוס והתיישב. "השלום לביתך?השלום לאישך? השלום לפיתך?"
"כן, אך איש אין ברשותי, ו... פרנסתי דלה אומנם, אך מה שנותן בורא עולם אומרת אני תודה. " והיא הגישה לפנייו עוגה שאפתה אך לשני שעה קלה.
הוא אכל אותה. "אני נודד בדרך ימים רבים, כדי למצוא את שרה בת אלישע, והוגד לי כי אהלה נטוי באזור הלזה."
"אכן אני היא," חייכה. "לשם מה הדבר?"
"מלך פלישתים בא אליי והוציא אותי מביתי בבית לחם. והוא ביקש ממני למסור לך המכתב הלזה." הוא הגיש לה מגילה קשורה בסרט אדום.
היא לקחה מידו את החבילה. "הו, תודה לך, איש רב אפיים וחסד." ופרסה את המגילה.
"חוששני שהבשורה רעה," אמר אדם.

"אם כן, אולי מוטב שתבוא מפיך." היא הביטה בו בחשש.

"אם זה רצונך, גבירתי הנעלה," אמר וקרא:
את מוזמנת למשרדי המלך,
בצו דחוף למשפט על עבירתך
בקללה,סופר מלך פלישתים ירום הודו.

"מה..." גימגמה. "אנוכי לא מבינה מה אדוני אומר."

"אינני יודע גם אנוכי. אך ליבי מנבא לי שצרה גדולה נפלה עליך."

היא התיישבה בכבדות, ואדם אמר:

-------------------------------------------------------

המשך בפרק הבא!

קרדיט לתהילה שכתבה איתי את הפאנפיק!

		הפרק הבא