ימי בראשית

"אדם!" קרא ה'. "תראה. אתה יכול לאכול מכל עצי הגן. בעלי החיים אוכלים מירקות הגן."

"שים לב!" הוסיף ה'. "מעץ החיים ומעץ הדעת אסור לך לאכול. ובנוסף, שים לב שאתה לא מקלקל את העולם. אם תקלקל, לא יהיה מי שיתקן."

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

"לא טוב שלכל החיות יש זכר ונקבה ורק לאדם אין," החליט ה'. "אמצא לו אישה מהחיות."

----------------------------------------------------------------------------------------------------------

ובאותו הזמן:

"ה'! מה החוכמה באדם שבראת?" שאלו המלאכים.

"הו. בואו ותראו."

"אדם, תוכל לקרוא שמות לחיות?" ניסה להיפטר משני המטלות בו זמנית.

"כן, אדוני."

כל החיות התקבצו אל האדם על ידי הבגד המיוחד שה' נתן לו.

"זה כלב! כלב האדם הוא. זוהי עז! עזת פנים וחצופה! זה נשר! נוצותיו נושרות!" וכך קרא שמות לכל החיות.

"ומה שמך?"

"שמי יהיה אדם! כי נוצרתי מהאדמה!"

"ושמי?"

"שמך יהיה אדונ-י! כי אתה אדון הכל!"

"האם מצאת בחיות מישהי שמוצאת חן בעיניך?" שאל ה'.

"לא, ה'."

"נו, מלאכים. קראו שמות לחיות!"

"איננו יכולים."

"ועכשיו אתם רואים מה החכמה!"

--------------------------------------------------------------------------------------------------------

"אין בריאה שמתאימה לאדם." חשב ה'. "אז צריך לברוא כזאת!"

ה' הרדים את אדם, והתחיל את הניתוח הראשון בעולם.

ה' לקח לו צלע אחת, והוסיף אדמה. האדים נכנסו, ונוצרה אישה.

"זאת הפעם!" קרא האדם. "את כל החיות ראיתי ואף אחת מהן לא אהבתי. זוהי הבריאה שנועדה להיות אישתי!"

"ומה יהיה שמה?" שאל ה'

"אישה! כי היא נלקחה מאיש!"

אדם וחיה, האישה, הלכו ערומים בגן, ולא התביישו, מפני שלא אכלו מעץ הדעת.

הפרק הקודם		הפרק הבא