שומרת הערים האסורות.

5 דקות לפני היציאה למוזיאון.

"סלח לי," אמרה סופי וטפחה קלות על כתפו של מר סוויני והוא הסתובב

בחדות אלייה, מעוצבן מההפרעה. "אני לא מרגישה טוב,"

סופי ידעה כמה דברים על היכולת שלה לקרוא מחשבות של אחרים מאז שנפגע בראשה מתאונת דרכים.

ואחד מהם היה לעולם לא ללכת למקומות הומי אדם.

מר סוויני גירד בראשו בעצבנות וסופי הבינה שזה היה טעות לבקש דווקא ממנו כרטיס יציאה מהטיול.

"מה את רוצה שאני יעשה עם המידע הזה?" שאל, מעוצבן.

"את לא מרגישה טוב, אוי לך, כולם באים לטיול הזה וזה ברור לך?" 

סופי הינהנה ופיזרה את שיערה על פניה שראתה שמרקוס, המקובל בכיתה מקשיב לדבריהם.

סופי ידעה שיש סיכוי גדול שלמרות שהיו באותו כיתה במשך שלושה שנים לבחור אין מושג מי היא

ועל זה קראה במחשבותיו, הוא חושב שקוראים לה 'אופי קוסטר'

סופי הורידה את עיניי ממנו והביטה מסביבה, מחפשת מקום בו תוכל להתחבאות עד שהאוטובוס יצא.

"היי, אופי." שמעה פתאום קול מאחוריה

והיא הסתובבה למצוא את מרקוס עומד שם מחייך אליה עם שיניים.

"אז מה שמעתי?" שאל מרקוס והעביר את ידו בשיעור, גורם לסופי להרגיש טיפה לא בנוח,

"את רוצה להבריז מהטיול בגלל שאת 'חולה'?" אמר וסימן גרשים מעל המילה האחרונה.

"מה אתה רוצה בתמורה?" שאלה סופי מבינה את כוונותיו האמיתיות ושילבה את זרועותיה מולו והציצה במר סיווני.

"את תבואי למסיבה שאני עורך ביום חמישי בתור חברה שלי ואני יעזור לך." ענה וקרץ לה. 

סופי ההבחנה שאינה רוצה לדעת למה היא והסכימה למשימה,

מתפללת שלא תתחרט עליה.

		הפרק הבא