עולם מקביל

טוב אז כל הזכויות שמורות לג'יי.קיי.רולינג וקרדיט לתלמיד מבובאטון שכתב/ה את הפאנפיק "הרמיוני והיקום המקביל" (שלא ממש הבנתי איך הפאנפיק קשור ליקום מקביל אבל שיהיה) שנתן/ה לי את הרעיון לפאנפיק
ועכשיו, בואו נתחיל!
 

הארי שכב במיטתו וקרא בעניין את הספר שקיבל מהוריו למתנת יום הולדתו ה-11 -50 שיטות בדוקות לשיפור בקווידיץ'. הוא היה גרוע בזה, כמה שהוא לא ניסה להשתפר. אף פעם הוא לא הביא לקבוצתו כבוד גדול - נהפוך הוא, בדרך כלל הקבוצות שהשתייך אליהן הפסידו בגללו, ואם הצליחו איכשהו לנצח זה כמובן לא היה בזכותו. בחופשות הקיץ היה תמיד נוסע עם משפחתו למספר שבועות אצל סבו וסבתו, לסקוטלנד. בדרך כלל היו נמצאים שם גם הדודים שלו, וכל בני הדודים היו משחקים יחד קווידיץ'. פעמים רבות הייתה קבוצתו של הארי מפסידה.

לעומתו, אחיו הקטן - מרטין, ירש את הגנים של אמו, שהייתה מחפשת טובה במיוחד ופעמים רבות הביאה לקבוצתה את הניצחון. פעם אפילו השתתפה בתחרות ארצית וקבוצתה זכתה במקום הראשון. בכל פעם שמרטין שיחק קווידיץ', הייתה קבוצתו מנצחת. לא פעם חשב לעצמו הארי שאולי מרטין מכשף את הסניץ' או את עיניו כך שיראו אותו, או מרמה בדרך כלשהי אחרת. הרי לא ייתכן, פשוט לא ייתכן שילד בגיל 7 ינצח נער בן 14, כמו שקרה בחופשת הקיץ בסקוטלנד לפני שנתיים, כשמרטין היה המחפש של אחת הקבוצות ותומס בן דודו, שכיום לומד בשנתו השישית בהוגוורטס, היה המחפש של הקבוצה השנייה.

הארי בדיוק סיים פרק בספר כשפתאום נשמעה קריאה מהסלון: "הארי, הארי, בא לכאן מהר, קיבלת את המכתב מהוגוורטס!" מרוב בהלה והתרגשות הספר נפל להארי מידיו כשהוא קפץ במהירות מהמיטה ורץ במורד המדרגות כשהוא מדלג בהן שתיים-שתיים, עד שהגיע, מתנשף קלות, לסלון, שם חיכתה לו אמו והחזיקה בידה מעטפה. הוא התיישב על הספה לצידה ויחד הם פתחו את המעטפה וקראו את המכתב."ניסע מחרתיים ללונדון, במילא יש לי באותו היום פגישה חשובה במשרד הקסמים. נצא לשם מוקדם בבוקר - אבא, אתה ואני, כדי שנוכל להספיק לגמור את כל הקניות שלך לפני הפגישה שלי. כשנסיים בסמטת דיאגון אני אלך לפגישה ואתה תחזור עם אבא. בסדר, מותק?"

"יש! אנחנו נוסעים בלי מרטין?" צהל הארי ולילי צחקקה חלושות.

"אני הולכת להכין את ארוחת הצהריים," אמרה. "ותתנהג בינתיים יפה למרטין!" הוסיפה בחומרה.
"בסדר, בסדר…" אמר הארי וגרר את רגליו במעלה המדרגות ובחזרה לחדרו, שם חיכתה לו הפתעה שלא ציפה לה.

"מרטין? מה אתה עושה פה? עוף מפה, עוף!" הוא ראה את מרטין שוכב על המיטה שלו וקורא בספר החדש שלו.

פשוט חוצפן… חשב. למה הוא צריך את זה בכלל? כאילו הוא לא טוב בקווידיץ' או משהו… היי, רגע - אולי הוא באמת לא טוב בקווידיץ'! יש פה סימן - ידעתי, ידעתי שהוא סתם מרמה!

"מרטיןןןןןן!!!" הוא קרא ורץ לחדרו של מרטין. הוא ראה אותו יושב על המיטה ומשחק במטאטא צעצוע בגודל עט.
"מה אתה עושה?" שאל הארי ומיצמץ בעיניו. "זה של תינוקות," הארי שכח לרגע למה בא לחדר שלו בכלל.

"מה אתה רוצה ממני?" שאל מרטין בחדות, והחזיר את מחשבותיו של הארי לעניין הקווידיץ'.
"אה, רק רציתי לשאול אותך- מה בדיוק עשית בחדר שלי, על המיטה שלי, עם הספר החדש שלי?"

בוא נראה מה הוא יענה… הא, אין לו תשובה לזה, הרי הוא בחיים לא חשב לגלות שהוא כל הזמן מרמה בקווידיץ'! חשב הארי.

"קראתי," אמר מרטין ונימת ניצחון נשמעה בקולו. "טוב, אז אם זה כל מה שרצית, אתה מוזמן עכשיו לצאת," והוא הראה בידו על הדלת, כמסמן להארי שהיא פתוחה לרווחה עבורו.

מעצבן אחד… מנסה לשחק איתי משחקים… אני אראה לו מה זה!

"לא, אני מתכוון - מדוע קראת אותו? כלומר, זה ספר על שיטות לשיפור בקווידיץ'! לא שאתה צריך את זה במיוחד? אלא אם כן… אתה כל הזמן הזה רימית את כולנו!" קרא הארי בכעס.

"אתה מאשים אותי ברמאות? שקרן ורמאי שכמותך! משחק אותה חולה שבוע שעבר רק כי איזה חבר שלי לשעבר קרא לך ילד מוזנח ופרוע! משיג לך את כל הצומי של אבא ואמא במשך שבוע שלם והכל הצגה! ואני, למה לא אמרתי להם כלום? באמת לא יודע למה! שאלה טובה! הייתי צריך לומר להם! כבר ביום הראשון! וחוץ מזה, אני בסך הכל רציתי לבדוק איזה מתנות קיבלת. הספר שלך עניין אותי כי רציתי לבדוק אם אני משתמש בכל השיטות שכתובות שם וגם רציתי לבדוק אם הן אמיתיות או שכל הספר הזה זה קשקוש שקונים בגוז!" התפרץ מרטין בתגובה.

למשך שניות אחדות הארי קפא על מקומו, ואז התעשת והשיב לו כגמולו:"אני גונב את כל הצומי? אני? מי זה שכל חופשה עושה את עצמו כל כך טוב בקווידיץ' עד שהוא יכול למצוא את הסניץ' על הדקה הראשונה של המשחק או שהוא יכול לעקוף ילד בן 14 בטיסה מהירה יותר על המטאטא עד אל הסניץ'? אה, מי זה? מי זה שכל פעם שאנחנו הולכים לסימטת דיאגון מתחיל לקשקש במח שהוא כל כך כל כך צמא ועייף עד שהוא מתעלף? אה, מי זה? מי זה שכל פעם שדוד בריאן ודודה אלה מגיעים עם אדמונד והתאומות הוא מציג לכולם את הציורים המדהימים שהוא צייר ובעצם הוא רק צייר גוש צבעים וכישף אותם שייראו ככה, אה? מי זה שכל פעם שהוא יוצא לטיול עם חברים הוא מספר עליו במשך חצי יום? אה, מי זה? מי זה הפעם, שגונב את כל הצומי, אה?"

מרטין פתח את פיו וסגר אותו, ואז חזר על הפעולה. כשפתח את פיו בפעם השלישית, הצליח סוף סוף לדבר.

"אני לא עושה את עצמי טוב בקווידיץ', ואני לא עושה את עצמי מתעלף ואני לא עושה את עצמי יודע לצייר יפה ואני לא יודע בכלל לכשף גוש צבעים שיהפוך לציור יפה כמו שגם אתה לא יודע כי אפילו לא התחלתי ללמוד בהוגוורטס! ולא לוקח לי כל כך הרבה זמן לספר על הטיולים שלי, שלא לדבר על זה שהיו לי רק 2 כאלה! אתה פשוט - מקנא!"

"אני, מקנא?!" פתח הארי, אך קול צעדים נמהרים העולים במדרגות קטע אותו. לילי פוטר מיהרה אליהם.

"מה קורה כאן, בנים?" שאלה בפנים חמורות.

"א-אנחנו…" גימגם מרטין.

"זה מספיק! עכשיו לכו כל אחד לחדרו ואל תצאו משם עד שאקרא לכם לארוחת הצהריים! מתי תפסיקו לריב כל הזמן? לא אמרתי לשניכם היום שלא תריבו? קדימה, הארי, לחדר שלך," והיא הלכה משם בארשת פנים כעוסה ומיואשת.

		הפרק הבא