בית חב"ד- סניף הוגוורטס

"נו, אולי כדאי שנעצור כבר ללילה?" שאל אחד מהם. "אנחנו צריכים קודם כל למצוא מקום נורמלי. אחר כך." השיב לו השני, עייף כמוהו. אם לא הטרמפ הזה, אז הם כבר מזמן היו מגיעים למחוז חפצם בשלום. אבל...הכל לטובה. אין לדעת מה יקרה. "אולי שם?" הצביע אחד מהם על חורבה נטושה שעמדה בסמוך אליהם. היא הייתה נראית כאילו בכל רגע היא תיפול, שלט קטן היה מונח עליה, כשכתוב עליו: " זהירות, סכנה". "השתגעת?" קרא חבירו "אין אדם מכניס את עצמו למקום סכנה!" "זה עוד יותר מקום סכנה, להישאר כאן, עם כל החיות שבוודאי מסתובבות כאן בלילה." לאחר משא ומתן קצר, הם הסכימו להיכנס פנימה.
רגע, קודם כל שכחתי בכלל להציג לכם את השניים המדוברים. טוב, עדיף מאוחר מלעולם לא. אז... הכירו את מנדי ושניאור! שני חבד"ניקים מוכשרים, שהיו בדרכם לפתוח בית חב"ד בכפר קטן באנגליה. רק שיד הגורל סובבה אותם קצת אחרת, ובמקום להגיע למחוז חפצם, הם הגיעו ל... טוב, גם הם לא ידעו בדיוק...
בכל מקרה, חזרה לשניים שלנו. בחשש קל הם נכנסו פנימה, משתדלים להיזהר.אבל שום דבר לא הכין אותם מספיק למה שעמדו לראות.
"וואוווו" אמרו שניהם יחדיו "איך כל זה הסתתר כאן?" "לא יודע" אמר מנדי בחשש קל. "לי כל זה נראה מאוד מאוד חשוד." שניאור אפילו לא שמע אותו, הוא סובב את ראשו כדי להסתכל על הדברים שמילאו את הטירה הענקית שהתחבאה שם. לבסוף הוא ניער את ראשו כמה פעמים, ונראה מבולבל. "מה? אה... כן" אמר בניסיון לחזור לעצמו. "טוב בוא נתקדם" אמר והחווה בראשו לכיוון המדרגות. בחשש מסויים הם עלו על המדרגה הראשונה, וכנראה שהחשש היה מוצדק, כי לאחר כמה מדרגות, המדרגה שעליה ניסו לדרוך נעלמה, ורק בזכות זהירותם לא נפלו חזרה למטה. השעה כבר הייתה מאוד מאוחרת,לאחר חצות, והם נאלצו להזדרז כדי למצוא מקום בו יוכלו לישון. "הנה" לחש שניאור כאשר הגיעו לסוף הגרם. "אפשר להתקדם מכאן" אמר והחווה בראשו לכיוון פנייה הצידה. מנדי הלך אחריו, בעיקר מכיוון שלא הייתה לו הצעה יותר טובה. לאחר כמה שניות, הם הגיעו למה שהיה נראה כמו מבוי סתום. חוץ מזה שהוא רק "היה נראה" כמו מבוי סתום. הם ניסו להבין מה עליהם לעשות, והאם הם צריכים להסתובב אחורה, כשלפתע ראש של נשר יצא מהקיר שמולם. השניים נצמדו לקיר בבהלה. זה בטוח לא היה בתדרוך שלהם לפני שהסכימו להיות "שליחים"... ואם הם חשבו שזה לא יכול להיות גרוע יותר, הנשר גם החל לדבר: " על מי מסופר שהרג 80 מכשפות בארץ ישראל?" נראה היה שהשאלה המוכרת להם מעולמם החזירה להם קצת צבע לפנים, ולרגע שכחו ששואל השאלה הינו נשר שיצא מקיר. הם הסתכלו אחד על השני, וקראו במהירות ביחד: "רבי שמעון בן שטח!" דלת נפתחה בפניהם. שניאור שילב את ידיו וחייך בניצחון. "רואה? אני יודע לאיפה כדאי ללכת"אמר בחיוך רחב. "גם כששכנעת אותנו לעלות על הטרמפ הזה אתה ידעת לאן כדאי ללכת?" הקניט אותו חבירו. "בסדר, לא נורא. יכול שבמקום אחר צריכים אות- רגע!" קרא, בטון שמנדי כבר למד לזהות בתור רעיון חדש שעולה לראשו של חברו הטוב. "אפשר לפתוח כאן את סניף בית החב"ד שלנו!" אמר בהתרגשות הולכת וגוברת. מנדי ניסה לפתוח את פיו כדי לדבר, אבל לא ידע מה לומר. זה באמת היה רעיון טוב. "מה, בטוח יש כאן אנשים, תסתכל!" "זה באמת יכול להיות נחמד" אמר לבסוף, מסתכל על פניו השמחות של חברו. "אז אתה מסכים? יש!" קרא שניאור, ולרגע קטן חשב מנדי שזה נראה כאילו זה אבא, שהבן שלו מבקש ממנו משהו.
הם התפללו ערבית, ומייד בסוף התפילה תפסו כל אחד כורסה בחדר המועדון ונרדמו תוך שנייה, תשושים מיום מעייף במיוחד.

		הפרק הבא