הארי פוטר וקללת הזמן

הארי פוטר וקללת הזמן

הארי פוטר ישב בספריה של הוגוורטס, עיניו סוקרות את המדפים המלאים בספרים עתיקים. אחרי המלחמה עם ולדמורט, חייו השתנו לחלוטין. לא רק שהוא היה גיבור, אלא גם הידע שצבר במהלך השנים הפך אותו למורה מצוין. אך לאחרונה, הוא התחיל להרגיש שמשהו חסר.

יום אחד, בזמן שנסחף בתודעה, הוא נתקל בספר ישן בשם "סודות הזמן". מתוך סקרנות, הוא פתח את הספר וכשקרב את עיניו אליו, עמוד פנימי נפל, revealing a strange glowing potion.

“מה זה?” הוא שאל את עצמו, מביט סביב. הספרייה הייתה ריקה, כמו תמיד בשעות המאוחרות.

לאחר כמה ימים של תהיות, הארי החליט לנסות את הפוטיון עם חבריו, הרמיוני ורון. "אנחנו יכולים לגלות מה היה קורה אם לא היינו נלחמים בוולדמורט," אמר הארי, עיניו נוצצות בהתרגשות.

באותו ערב, הם התכנסו בחדר המשותף של גריפינדור, להכין את הפוטיון. כשסיימו, הם טפטפו ממנו על רצועת עור ישנה שהייתה לארבעה, נוצרה סופת רוחות והם מצאו את עצמם באוויר, מתפתלים בין קווי הזמן.

לפתע, הם נחתו ביער האסור, והבחינו בדמויות מוכרות - תלמידים מהשנה הראשונה של הארי, ילדים שהיו צריכים לחוות את הוגוורטס ללא פחד.

"האם זה באמת עובד?" רון שאל, מופתע.

"נראה שזו הזדמנות לתת להם את מה שאנחנו לא הצלחנו," הרמיוני חייכה. "בואו נוודא שהם לא יפחדו."

השלושה עברו בין התלמידים, סיפרו להם על אומץ, על חברות ועל החשיבות של לעמוד יחד מול הקשיים. הם לא יכלו לשנות את ההיסטוריה, אבל הם יכלו לתת השראה.

לאחר שעות של שיחות, הם הרגישו שהם השאירו חותם. לפתע, השמים החלו להחשיך והם שוב מצאו את עצמם מתפתלים בזמן.

כשחזרו להוגוורטס, הם הבינו שכל מה שעשו היה חשוב לא פחות מהקרב עצמו. הם לא רק נלחמו למען המחר, אלא גם חינכו את הדור הבא.

“היינו צריכים לעשות את זה הרבה קודם,” אמר הארי, מחייך.

"נכון," הרמיוני הסכימה, "אבל תמיד יש זמן לעשות את הדבר הנכון.”

החברות שלהם התחזקה והם הבינו שבכל רגע, גם אם נדמה היה שאין תקווה, הם תמיד יכולים לשנות משהו לעתיד.