ג'מייס הזיכרון השבור 1

ג'מייס הזיכרון השבור 1 

ג'יימס סיריוס פוטר ישב על הספה והסתכל על הדלת בצפייה שתיפתח, היה לו מאוד משעמם בבוקר ואביו לקח את אלבוס לעבודה, ולילי היתה אצל רון והרמיוני, ואמו היתה בעבודה.  

"אוףףףף" רטן ג'יימס בקול.

השעה היתה 18:00 משעה 8:00 הוא לבד בבית מנסה להעסיק את עצמו לשווא.

"משעמם פההההההה!" הוא רטן שוב וקם מהספה.

הוא התחיל להתהלך בבית, ולחטט במגירות שברחבי הבית, במקרר והגיע עוד פעם לסלון ופתח את הארון לנסות למצוא משהו טעים או מעניין.

הוא הסתכל על הדברים שהיו בתוך וראה גיגית ולידה מלא בקבוקונים  קטנים, חלקם עם נוזל וחלקם בלי, אבל הבקבוקונים נראו מאוד מעניינים.

ג'מייס לקח בקבוקון ושפך אחד אל תוך הגיגית, הכל התערבב והסלון שבו עמד ג'מייס לפני רגע נעלם ובמקומו הוחלף מקום ממש מוזר.

ג'מייס מצא את עצמו ב...."איפה אני?" הוא חשב והביט סביבו.

טירה ענקית נשקפה במרחק של 50 קילומטרים , הטירה הייתה יפה עם חלונות גבוהים וריהוט מדהים. 

ג'מייס עמד על דשא , הוא הסתובב וראה נערים ונערות, אגם עץ גדול ועליו הרבה עלים שצריכים לנשור כל רגע.

ג'מייס ניסה לנחש איפה הוא נמצא, אבל ככל שהוא הסתכל יותר על מה שמביבו כך גם החוסר ידע איפה הוא נמצא גברה.

אבל ברגע אחד הוא הבין הכול: הוא זיהה את הטירה המפורסמת:בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

הבית ספר שאבא שלו שיבח ותיאר באופן הכי טוב שאפשר לתאר בית ספר.

לאט לאט ג'מייס מתחיל לזהות עוד ועוד פרטים שאביו תיאר לו.

רגע! את מי ג'מייס מזהה כאן?

יכול להיות שזה הוא? 

ג'מייס סיריוס פוטר?

ג'מייס חושב על זה רגע "יכול להיות שאני הייתי אי פעם בהוגוורטס?" "אולי שכחתי?"

ג'מייס פסל את האפשרות שזה הוא, אז אם זה לא הוא, אז מי זה יכול להיות?

הוא ממש הזכיר אותו והוא חשב שזה הוא נשען על העץ שם.

"רגע!"  ג'מייס חשב לעצמו "הנער הזה נראה בדיוק כמו ההוא שבתמונות שבבית על השידה של אבא, היה שם נער ועוד נערה אחת ג'ינג'ית עם  עיניים ירוקות ובוהקות.

"אולי זה אבא?"

"בעצם לא יכול להיות שזה אבא.

 אין לו צלקת.

אז אולי זה סבא זה הכי הגיוני שזה הוא.

ג'מייס הסתכל על הנער, (ששמו גם כן ג'מייס) שנשען על העץ באלגנטיות.

שערו השחור והפרוע (שנראה כאילו לא הסתפר שנה) היה מושלם, ועיניו החומות הביטו לכייון אחד, האגם שבו ישבו חבורה של בנות .

וביניהם נערה ג'ינג'ית יפה עם עיניים כחולות כשמיים.

הנער היה נראה בסביבות גיל 16.

משקפיו היו שחורות כפיח, והעדשה היתה מלוכלכת מעט.

ומדי הוגוורטס שלבש היו נקיות ברמה מפתיעה, סמל האריה האדום שסמל אומץ וגבורה בלט בחזהו.

ההוא לידו שנראה חברו היה סיריוס בלק: שיער שחור אסוף בזנב סוס, שיערו השחור והחלק היה מבריק, וגלש לו על הגב באלגנטיות מקסימה של משפחת בלק.

משמאלו ישב רמוס לופין, וקרא את "תולדות הכישוף" מאת בתחולדה בגשוט, בפעם ה-211.

גלימתו היתה מקומטת עם קרעים בצדדים ( היה ברור שהוא לא בא ממשפחה עשירה במיוחד).

פיטר פטיגרו ישב משמאלו של רמוס, והביט אל חבורת הבנות שעל שפת האגם  ( בתקווה שאחת מהן תפנה אליו) .

ממולם כ-15 מטר ישב נער עם שיער שחור ושמנוני.

שנראה גם כן בן גילם של החבורה.

זה היה קצת משעמם בעיני הנער ג'מייס,  הוא כבר ניסה לעשות הכל.

רמוס שהכיר את חברו טוב מאוד כדי לזהות מתי משעמם לו.

רמוס ישר הבין מה זה אומר: כג'מייס מתחיל להשתעמם הוא מתחיל להשוויץ  בזה שהוא הכי טוב בקללות ( ובעיקר על סוורוס סנייפ).

אבל הוא בעיקר אוהב לנסות להקסים את לילי אוונוס בדברים שהוא יודע לעשות.

רמוס הרים לרגע את העיניים מהספר, וניסה לחשוב איך הוא יכול להעסיק ג'מייס במקום שהוא יתנפל לאנשים.

"הנה משהו שיעורר אותך, רך כף," אמר ג'יימס בשקט. "תראו מי פה..."

ראשו של סיריוס הסתובב. הוא קפא במקומו, כמו כלב שעלה על עקבותיו של ארנב.

"מצוין," הוא אמר ברכות. "סבר מאוס."

הארי פנה כדי לראות על מה סיריוס מסתכל. 

סנייפ נעמד וטמן את טופס הבגרות שלו בתיקו. כשיצא מצל השיחים ופנה לחצות את הדשא, סיריוס וג'יימס קמו. לופין וזנב תולע נשארו לשבת: לופין המשיך להביט בספר שלו אף שעיניו לא נעו מצד לצד, וקמט  של דאגה החל להופיע בין גבותיו.

זנב תולע העביר את מבטו מסיריוס וג'יימס אל סנייפ בהבעה של ציפיה נלהבת.

"הכל בסדר, סבר מאוס?" קרא ג'יימס.

סנייפ הגיב כל כך מהר עד שברור היה שציפה להיות מותקף: הוא זרק את תיקו, הכניס את ידו לגלימה שלו,ושרביטו כבר היה באוויר כשג'יימס צעק, "אקספליארמוס!"  

השרביט של סנייפ עף ארבעה מטרים באוויר ונחת בחבטה קלה בדשא מאחוריו. סיריוס פלט נביחה של צחוק.

"אימפדימנטה!" הוא אמר, וכיוון את שרביטו אל סנייפ. סנייפ, שבדיוק צלל לתפוס את שרביטו, הועף ונפל ארצה.

תלמידים הביטו מכל עבר. חלקם קמו על רגליהם והתקרבו כדי לראות טוב יותר. אחדים נראו חוששים, אחרים משועשעים.

סנייפ שכב על האדמה, מתנשף. ג'יימס וסיריוס התקדמו לעברו בשרביטים מורמים, וג'יימס הציץ מעל כתפו תוך כדי הליכה לעבר הבנות שעל שפת המים. גם זנב תולע קם על רגליו כעת, צופה במתרחש במבט רעב, ועקף את לופין כדי לראות טוב יותר.

"איך הלך לך במבחן, מאוסי?" שאל ג'יימס.

"הסתכלתי עליו, האף שלו ממש נגע בקלף," אמר סיריוס ברשעות. "זה בטח יהיה מלא כתמי שומן, הם לא יצליחו לפענח אף מילה.

"אולי די" לילי אוונוס לא יכולה יותר "תפסיקו! הוא לא עשה לכם כלום"

בשביל ג'יימס פוטר זה היה מספיק "אם לילי רוצה שאני יפסיק לבלגן את השיער זה עוד בסדר, 

אבל להגיד לי להפסיק להתעלל בסנייפ זה כבר לא מקובל עלי".

" ועכשיו, מי רוצה לראות באיזה צבע התחתונים של סוורוס?"

כל הילדים שהיו בחוץ הריעו במחיאות כפיים או בקריאות "הידד".

ברגע אחד סנייפ נתלה הפוך, ועם עוד מלמול קטן התחתונים של סנייפ נחשפו.

כמעט כל בית התעלפו מרוב צחוק, לסנייפ היו תחתונים של באטמן.

אחרי בערך 10 ד"ק של צחוקים מחרישי אוזניים, ג'יימס החליט להוריד את סנייפ מהאוויר.

אחרי זה לג'יימס כבר לא שעמם: הוא היה צריך לחתום לכל אחד ממעריצי הארי פוטר על תמונות ודפים ועוד כל מיני דברים מוזרים.

לילי אוונוס הסתכלה על ג'יימס במבט של שנאה.

מי היה מאמין ששניהם התחתנו יום אחד…..