חתולים... וחתולים.

[נצא מנקודת הנחה שקרוקשנס הוא חתול:]

זה לא שהוא לא אהב אותה.
הוא פשוט לא אהב את השם שלה. כלומר, בחיי הוריה- מי קורא לבת שלו הרמי-אוני?!
בכל אופן, חוץ מזה היא הייתה אחלה. האכילה אותו, ליטפה אותו מאחורי האוזניים והסכימה לו לעשות גזים בציבור.
הבעיה התחילה כשהיא עברה דירה. ל שהיה לו מושג למה חסרי-הפרווה-ההולכים-על-שתים מתעקשים לגור באותו בית למשך יובלות, ואז, כשהם סוף סוף עוברים דירה לתת לזה איזה שם מפונפן.
בכל אופן, קודם כל, הם עברו דרך עמוד.
כלומר, רק אז הוא התעורר. וחזר לישון.
בפעם הבאה שהוא התעורר, הוא חזר לישון.
ושוב. ושוב. ושוב.
עד ש... הוא עשה זאת שוב.
ואז זה קרה. הוא התעורר והרגיש שאם השמש תזרח ככה עליו כל יום- הוא יישן כל יום כל היום, וכך הוא אכן עמד לעשות, אלא שהוא ראה אותה.


[נצא מנקודת הנחה שגב' נוריס היא חתולה:]

היא לא התרגשה.
זה נכון שהוא היה חתיך. וחמוד. וג'ינג'י. (וואו- איך שהיא אהבה ג'ינג'ים!)
אבל היא הייתה זקנה. הרבה מעבר לשנותיו של חתול רגיל.
העניין הוא כזה.
למרות כל שנות חייה, היא מעולם לא ראתה חתול שישן כל כך הרבה. היא היתה מגדירה אותו סהרורי אילולא לא היה ירח באותו יום.
בכל אופן, השמש זרחה באופן מכאיב והיא הייתה בדרכה אל משרדו של פילץ'. היא חיבבה את פילץ', והוא חיבב אותה. אלא שזה לא היה כך מלכתחילה. פילץ' ביקש מדמבלדור שיכין לו שיקוי עבורה. היה לו ריח טוב, אז היא אכלה אותו.
מאז הכל השתנה.
חייה כבר לא סבבו סביב בני מינה. (גם לפני כל למעשה, היא ניצחה את כולם בהיאבקות, ולכן כוכבים סבבו סביבם.)
בכל אופן, הוא היה חתיך. הבעיה הייתה שדייט צריך להיות פרטי. חוץ מזה, היא רצתה לחגוג את הדייט ה-500 שלה בלראות סביבה חסרי-פרווה-הולכים-על-שתיים. בעע.
אז היא פנתה אל החתול הצעיר, הנמרץ, הג'ינג'י, החתיך...
"היי, בחורצ'יק, בא לך ללכת איתי להוגסמיד בשבת הקרובה?"

הוא לא הבין.
הוא בסך הכל רצה לישון, והיא הפריעה לנוף; הוא ראה את הצבע האפור העכור של פרוותה מבעד לעפעפיו הסגורים(!).
"לא..." השיב, "אני יהודי שומר שבת."
עכשיו, אם היא הייתה עוזבת אותו, הוא היה יכול לסלוח על שהפריעה לנוף, אבל לא.
"אז אולי נצא היום לארוחת ערב?" היא עיפעפה אליו. לא שהוא ראה את זה, כמובן. עפעפיו היו סגורים.
"הכשרויות שלהם לא בשבילי."
"מה עם פונדק ראש החזיר?" הוא ליעלע בתסכול. זה היה מסוג המקרים שבהם הוא היה שמח בהיותו זכר. בנות מטופשות. "כן, בטח." ענה בארסיות, עפעפיו עודם סגורים.
"הו, מצויין!" היא נשמעה לא מאולצת.
הוא נאנח. "זה היה ציני, אידיוטית."
היא לא נתנה לו שהות להגיב לפני הקראטה באוזן.