אני יודעת שחיכיתם וציפיתם לפאנפיק נוסף כי כולכם כל כך מעריצים אותי...
על כן, אחרי ציפיה ארוכה ורוב שיעור הבעה שנוצל כדי לכתוב את הפאנפיק הזה, אני מגישה לכם אותו חם מהדפוס!
מהר, תקראו! לפני שיתקרר!
רק תנסו לשיר את זה במנגינה איטית כזאת
הגחלילית הנוצצת באופק
לנצח אוהַב אותך, מותק
רחוקה אך תמיד לצידי
אני רואה בנו זוג עתידי
אז נכון, התנין מגחך
אך כמו שעשית לי, את ליבך ארכך
נתקרב, נדבר ונשלים פערים
זוג משמיים
כמו בספרים
עזבתי, הלכתי למצוא נסיכה
נו לא ככה, את מספיקה לי. סליחה
ידידי הצפרדע יזם המסע
לעיתים הוא מרגיש לי כמו מעמסה
המרחק קצת מציק, זה רחוק מהבית
אך זה לא מזיק, אולי אחזיר ענף זית
נתקרב, נדבר ונשלים פערים
זוג משמיים
כמו בספרים
טוב, קרו עכשיו כמה דברים מלהיבים!
התכוונתי גרועים. באמת יא גנובים
אני מת לספר לַך כל מה שקרה
אבל רגע, נוּרת...
אזהרה!
איפה לואיס?
"אני בא!"
ריי הלך, פיס
מי...?
רגע... אַוַוַה?
טוב, אז סוף סוף פרשתי כנף
מה קרה בעצם? אני זוכר את המגף...
הוא התקרב, פאסילייה דיבר, שילם מחירים
זוג בשמיים
לעד זוהרים (זוג בשמיים)
לעד זוהרים (זוג בשמיים)
זוג בשמיים (לעד זוהרים)
הו, אוונג'לין.
"מי אתה?"
טוב, אז נגמר. נורא התלבטתי אם להוסיף את השורה האחרונה, ועכשיו עצוב לי שהוספתי אותה. אני אכנראה אסתור אותה בפאנפיק אחר.
|