![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
הוא חכם, הוא מקסים, הוא מתעורר בבוקר עם שיער ורוד (לגמרי בטעות!) והוא קורא את היומן של אבא שלו.
פרק מספר 1 - צפיות: 120
![]() |
פרק: |
דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר! ור.ג'.ל. שזה פאנדום בפני עצמו - זאנר: פלאפי? - שיפ: קצת ויקטואר-טדי (ויקטדי? טדואר? ויקיפדי?) - פורסם ב: 19.01.2025 - עודכן: 27.01.2025 |
המלץ! ![]() ![]() |
אז חשבתי על זה ואולי אני אתחיל סדרה של "דברים ששכחתי שקיימים בדרייב שלי למרות שסיימתי אותם והם ממש ממש טובים". אני מתה על טדי לופין. אני ממש לא מביאה אותו מספיק בפאנפיק הזה. בכללי הפאנפיק קצת דל, אם תשאלו אותי, חסר לו תוכן והוא יכל להיות כל כך הרבה יותר טוב - אבל תזכרו שרק לי מותר לבקר אותו וכל תגובה שלא סוגדת לפאנפיק הזה תימחק. ראו הוזהרתם. מה אומרים? לכמה פרקים לחלק? (אגב זה עוד אחד מהפאנפיקים המעצבנים האלה על לופין שיש לי את כולו אבל אני אעלה באיזה קצב שבא לי אז זה תלוי בתגובות שלכם) מתחשק לי לחפור עוד קצת אבל אני אחסוך מכם ואלך לחשוב איך אני מחלקת את הפאנפיק ומה השם שלו. לילה טוב!
"מזל טוב, טדי," אמר הארי בחיוך. "האמת שיש משהו שאני צריך להביא לך כבר הרבה זמן…"
טד רמוס לופין היה ילד רגיל לגמרי, לפחות יחסית לרוב הקוסמים בני גילו. זאת אומרת שהעובדה שהיה יתום לא הפכה אותו ליוצא דופן. הוא גר עם סבתו ויש להודות שלא היה לו על מה להתלונן. הוא אהב את סבתא, והיה לו סנדק בשם הארי (עובדה שהוא אהב לציין כי אנשים היו לפתע הרבה יותר נחמדים אליו) והוא אהב גם את הארי ואת המשפחה שלו, כלומר: ג'יני, אשתו והילדים הקטנים שלהם. ג'יימס, שהיה בן שבע, אלבוס סוורוס בן החמש ולילי בת השנתיים. טדי - שם החיבה של טד היה טדי - הלך אליהם לארוחות ערב כשרצה לגוון. ג'יני אהבה לצחוק שהוא צריך לומר שכשהוא רוצה לגוון הוא נשאר בבית. טד בדיוק היה בדרכו לפוטרים - שזה המשפחה של הארי - שהפעם הם הזמינו אותו. טדי ידע למה, למרות שהם רצו לעשות לו הפתעה. אבל באמת, למה שהם יזמינו אותו לארוחת ערב במקרה בדיוק בשבוע שלפני שהוא הולך להוגוורטס? טדי דפק על הדלת ואז מהר נכנס, שג'יני לא תספיק לצחוק עליו שהוא לא צריך לדפוק, כי הוא גר באמת בבית הזה. ג'יימס התנפל עליו מיד כשנכנס. "בוא מהר למטבח! הכנו לך עוגה ממש ענקית ויפה." "ג'יימס - סיריוס - פוטר!" ג'יני הופיעה בדלת המטבח, ידיה על מותניה עם הסינר שמצויר עליו מטאטא עקום. מאחוריה הופיע הארי, צוחק, עם משהו לבן על האף. לג'יימס יש שם שני, כמו לאלבוס. רק לילי היא יוצאת דופן. אפילו לטד יש שם שני, אבל הוסיפו אותו רק אחרי שאבא שלו מת. "אתה יודע שהכנו לך מסיבה?" קרא אלבוס, קופץ מאחורי הארי כדי לתת לטדי כיף. "אלבוס -" "זה בסדר, אני כבר ידעתי," אמר טדי לג'יני, שלא תכעס. היא יכולה להיות מפחידה לפעמים כשהיא כועסת. הארי וג'יני פרצו בצחוק. "איזה ילד חכם," אמר הארי. הוא פנה לטדי. "אתה כבר מוכן ללכת להוגוורטס!" ברור, אחרת לא היו שולחים לו את המכתב. אבל טדי לא רצה שהם יצחקו עליו שוב אז הוא לא אמר את זה. "כדאי שנתחיל, אחרת הקטנים כבר יסגרו את המסיבה לפני שנתחיל אותה." אמרה ג'יני. וג'יימס לחש לטדי באוזן: "אם אתה רוצה אני מוכן להראות לך את העוגה כשאבא ואמא לא יסתכלו." המסיבה היתה ממש כיפית וטדי נהנה מאוד. אבל הוא רצה שהיא כבר תיגמר, כדי שהוא יוכל ללכת לישון ואז לחכות רק עוד יומיים וללכת להוגוורטס. הוא חיכה בקוצר רוח לזמן שהוא יוכל לעלות כבר על הרכבת ברציף תשע ושלושה רבעים, שזה המספר שהיה כתוב על הכרטיס שלו. העוגה באמת היתה מפוארת, ואחרי שטדי אכל ממנה שלוש פרוסות הארי אמר שהוא רוצה להביא לו מתנה. "האמת שהייתי יכול להביא לך את זה קודם," הוא הודה. "הייתי צריך… אבל קח את זה וזהו." המתנה היתה מלבנית ושטוחה עטופה בנייר עטיפה אדום. טדי ידע שיש בפנים יומן כי מרוב שג'יימס חפר להארי שיגלה לו הארי אמר את זה. בסוף הערב, כשכבר היה מאוחר, סבתא באה לקחת את טדי העייף הביתה, והוא נרדם מיד. אבל למחרת בערב הוא פתח את העטיפה האדומה ומצא בפנים יומן סגול. היומן היה ריק. באמת. טד ניסה לפתוח אותו מכל הכיוונים, לנשוף עליו, הוא עבר דף דף והכל היה ריק. רק פתק אחד נפל מבין הדפים, כתוב בכתב ידו של הארי. "השתמש בו בחכמה". כשטדי נשכב לישון באותו ערב, הוא פתח שוב את היומן. הוא היה של אביו, ככה הארי אמר, אבל אולי אבא של טד לא כתב בו שום דבר, והארי רצה שטד יכתוב. טד פתח את העמוד הראשון. הוא לקח עט נוצה ודיו וטפטף טיפה על העמוד הראשון. הטיפה נספגה וזהרה, יחידה על הדף הריק. הוא העביר את ידו על הדף ואז כתב את החתימה שלו: טד ר. לופין. ה-ן הסתלסלה בקצה, כמו שהוא אהב - לא כי הוא חשב שזה יפה אלא כי כך זה פשוט יצא. וברגע שהוא הרים את העט קרה קסם. כל הדף, שבהחלט היה ריק עד עכשיו, התמלא סלסולים שחורים כתובים בדיו, שכפול של חתימתו של טדי. בעצם… זה היה הכתביָד של טדי. והיה כתוב שם החתימה שלו. בערך. הם שכחו את המילה 'טד'. הדף היה מלא בחתימות של: "ר. לופין" ו"רמוס לופין" ו"רמוס ג' לופין" ו"ר. ג'. לופין" שזה אומר שאבא שלו חתם את השם שלו כל כך הרבה פעמים. טדי השתנק. הוא ידע שאבא שלו היה חי פעם, אבל אולי הראיה בדמות חתימה שלו, ואולי זה שהכתב שלו היה כמו זה של טד (או ליתר דיוק, הכתביָד של טד היה בדיוק כמו של אביו) ואולי להחזיק משהו שהיה שייך לו פעם היה מוזר ומפתיע. מילים, שאינן חתימה, נכתבו בתחתית העמוד: "ג'יימס ו/או סיריוס, אני יודע שאתה קורא את זה. ואני יודע שזה קשה, אבל בבקשה תכבד את הפרטיות שלי ותגיד לי כשאתה מסיים לקרוא." טדי צחק. הוא שמע על השטותניקיות של הקונדסאים. טדי התכרבל בשמיכתו ומשך אותה עד לראשו והפך עמוד. הוא היה קצר. יומני היקר(האותיות האלה היו מחוקות) זה מרגיש מוזר לכתוב ביומן. כאילו אני ילדה. אני מתכוון, קיבלתי אותך את זה לפני חמש שנים כמעט אבל לא כתבתי - רק שעכשיו אני מתרגש נורא, סליחה - מתרגש ממש, ואמא נתנה לי את היומן בדיוק בשביל שאני אוכל 'לפרוק' במצבים כאלה וגם אני לא מצליח להירדם ממילא אז הנה אני כותב - מחר אני הולך להוגוורטס. אוי, זה נשמע מטופש. כאילו, אני מניח שכולם מתרגשים כשהם הולכים להוגוורטס, אבל מה הטעם בזה אם אתה יודע כל החיים שאתה עומד ללכת? חוץ מזה, שאתה סתם עוד מישהו שמגיע להוגוורטס יחד עם עוד מלא ילדים. כלומר, ברור שאתה אמור להתרגש. אבל זה לא מיוחד. אז הנה, אצלי זה מיוחד. הייתי בטוח שאני לא אלך להוגוורטס. לא היה שום סיכוי שאני אלך להוגוורטס, ופרופסור דמבלדור בא והודיע לאבא ואמא שאני הולך ו אני הולך לישון עכשיו. אני מקווה שאף אחד לא יפתח את זה בטעות כי כתבתי יותר מידי. ר.ל. טדי כיווץ את מצחו. אבא שלו בכלל לא כתב יותר מידי, כי הוא לא כתב כלום. הוא הפך עמוד, בתקווה להסבר, אבל הזמן דילג קדימה. אוקיי, זה מוזר. זה ממש מוזר. זה כיף, אבל זה מפחיד ברמות. לא הייתי מדמיין את זה ככה. יש לי חברים. כדאי לי להפסיק לכתוב עכשיו אבל כדאי לי הרבה דברים ויש לי יותר מידי מה לכתוב. אני יודע. אני אמור להתרחק. אני לא אמור לתת לזה לקרות, כי אם בכלל זה מגיע לי לא מגיע להם כשהכל יהרס. אבל זה טוב מידי, ואני אוהב אותם, באמת, וזה לא מגיע להם אבל באמת שהכל נעשה מסובך מידי מאז התקרית עם סוורוס (בעצם אני רוצה לכתוב גם על זה) סוורוס כזה תמיד היה נחמד מאז שנפגשנו ברכבת וממש כיף לדבר איתו כי הוא יודע המון, אבל הוא מגיב ממש קשה לדברים וזה בסדר אבל זה גם לא, והוא לא אהב את זה שהתמיינתי לגריפינדור (למרות שגם לילי איתי) אבל אני באמת לא יודע מתי זה קרה כשהתחלתי להסתובב עם ג'יימס וסיריוס ופיטר וראיתי שהוא ממש לא אוהב את זה, כי הם לא אוהבים אותו. אבל חשבתי שהוא יהיה בסדר ולכן הייתי מופתע כשהוא אמר לי שזה או הוא או הם. ולא ידעתי מה לעשות אבל הבנתי פתאום שג'יימס וסיריוס גם לא אוהבים את זה שאני עם סוורוס והם לא היו עושים לי דבר כזה ואני לא יודע אם זה היה נכון אבל אמרתי שזה או הם או שיעזוב אותי והוא פשוט הלך. והוא כועס עלי נורא עכשיו. וזה לא אשמתי אבל אני בכל זאת מרגיש אשם. זה לא הוגן. ואולי זה בעצם כן, כי לסוורוס מגיע יותר מסתם מישהו כמוני. אבל באמת כדאי לי להפסיק לכתוב. ר. ג'. ל. טדי לא הבין כלום. בין השאר בגלל שהוא זיהה את השם סוורוס שזה השם השני של אלבוס אבל הוא לא זכר מי זה. מרגל אולי? לצד הרע? ואז הטוב, ואז הרע? הוא היה מנהל, לא? הוא היה מורה של הארי. נכון. אה! הארי סיפר לו שסוורוס סנייפ היה בגיל של הקונדסאים. אבל לא שום דבר אחר. הוא לא ידע שלאבא שלו לא היו חברים לפני כן. הוא כיבה את המנורה, סגר את היומן ומשך את השמיכה למעל הראש. טדי עדיין לא הבין כלום. אוי לא, אביטל, הפרקים האלה תמיד יהיו כאלה מוזרים ולא מובנים? כן! כתבתי את זה בחצי השראה, שזה לא מספיק, וחשבתי הרבה יותר מדי על כל מילה! זה יצא מוזר בטירוף ואף אחד לא עומד לומר מילה אחת נגד כי מבחינתכם הפאנפיק הזה מושלם! וואי, אביטל, ככה כתבת כשהיית קטנה? לא. לא כתבתי כשהייתי קטנה. רק ניסיתי לחקות את סגנון המחשבה של טדי. אם זה נראה מוזר, תזכרו שאף פעם לא פגשתי אותו. אני יודעת שזה לא... מסקרן בטירוף, כתוב ברמה גבוהה וכאלה (לא שאני נותנת לכם את הזכות לרדת על זה), אבל מי יודע מתי אני אזכור שוב שתכננתי להעלות את זה, אם לא תגיבו? אמ;לק: תגובות :| ותאשרו לי. אין שום סיבה הגיונית שלא תאשרו לי. (חיוך מקסים)
|
|
||||||||||
ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
![]() |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2007-2025 |