אבי פופר ואבן השיעמום

אין ברצוני להרוויח כלכלית מהפאנפיק הזה, כי הוא נכתב רק בשביל הנאה וצחוק.
קרדיטים ל: ג'יי. קיי. רולינג על הרעיון המרכזי של הסיפור והעולם בו הסיפור מתרחש.
ארץ נהדרת על השם "אבי פופר".
____________________________________________________

אבי פופר ואבן השיעמום

היה היה פעם ילד בשם אבי פופר. הוא היה ילד די רגיל, חוץ מזה שהייתה לו צלקת בצורת רעם על המצח (אנחנו יודעים שלרעם אין צורה, אבל הרשויות קבעו שזה רעם, אז נזרום). אבי גדל אצל הדודים שלו, משפחת נודניק, שהיו אנשים מאוד נחמדים—אם "נחמדים" אומר לגרום לך לקרצף את הרצפה עם מברשת שיניים בזמן שהם אוכלים עוגות קצפת.

אבל אז, ביום הולדתו האחד-עשר, הופיע בביתם ענק בגודל של משאית, חייך אליו ואמר:
"אבי, אתה קוסם."

אבי היה קצת בשוק. כלומר, הוא אמנם חשד שהוא מיוחד, בעיקר מאז הפעם שבה גרם לפאה של דודתו לצמוח לגובה של מטר וחצי, אבל לא חשב שזה אומר שהוא באמת קוסם.

אחרי שהענק—ששמו היה רוביק ענק-חצי—הסביר לו את העניין, אבי יצא למסע לבית הספר רוגלפוץ לכישופים ולקסמים. בדרך הוא פגש את רון בזל, ילד ג’ינג’י שלא הפסיק לדבר על כמה שהמשפחה שלו ענייה, ועדיין איכשהו היה לו מספיק כסף לקנות 17 חטיפי שוקולד ברכבת.

הם גם פגשו את הרמוניה גרניט, ילדה שהייתה כל כך חכמה, שאפילו המורים פחדו לשאול אותה שאלות, כי היא הייתה מתקנת אותם.

"אתם יודעים שבעצם צריך לומר ‘קסם’ ולא ‘כשף’? זה נובע מהשורש הארמי של המילה—”
"אוקיי, הבנו, הרמוניה," נאנח רון, "אפשר להירשם לשיעור שבו לא מתקנים אותנו?"

בבית הספר הם פגשו את פרופסור זמום, המנהל הדגול של רוגלפוץ, שהיה נראה כאילו הוא תמיד יודע הכל, חוץ מזה שאף אחד לא באמת מבין מה הוא אומר.

"ברוכים הבאים, תלמידים! זכרו—הגורל הוא עיגול, הגורל הוא גורלי, אבל מעל הכל… היזהרו ממדוזות קסם!"

(עד היום אף אחד לא הבין מה הוא רצה לומר).

אבל החיים ברוגלפוץ לא היו רק שיעורי לחשים ונסיונות לגרום למורים לא לזרוק עליך קללות בטעות (או בכוונה). הייתה גם בעיה קטנה אחת—בן זיני.

בעבר הרחוק, בן זיני היה קוסם מרושע שניסה להשתלט על עולם הקסמים, אבל נכשל בגלל שטעה בלחש חשוב מאוד—הוא אמר "אברקאדברה" במקום "אבדה קדברא".

מאז הוא נעלם. אבל עכשיו, שמועות אמרו שהוא חוזר. ולא סתם חוזר—הוא מחפש חפץ קסום ומסתורי בשם אבן השעמום, שאמור לתת לו כוח אינסופי (או לפחות לגרום לאנשים להשתעמם מספיק כדי לתת לו לשלוט).

כמובן, אבי, רון והרמוניה היו חייבים לעצור אותו! הם גילו שהאבן מוחבאת בתוך טירה סודית מלאה במבחנים מטופשים, כמו שח-מט ענקי, דלת שפותחת חידות בלתי אפשריות ("מה צבע הצל שלך כשהוא באור ירח אבל באגם קסום בזמן שהשמש זורחת מהצפון?"—מי אמור לדעת את זה?!), ואפילו מורה לשיקויים שדרש שהם יכתבו עליו ביקורת חיובית כדי לעבור.

לבסוף, אבי מצא את עצמו פנים אל פנים עם בן זיני… או לפחות, עם החצי-ראש שלו, שחי בתוך הקרחת של המורה לתולדות הקסם, פרופסור ניוקי.

"פופר!" צעק בן זיני בקול מאיים.
"בן זיני!" ענה אבי.
"אז… מה קורה?"
"האמת? די עייף. אני עדיין לא מבין איך שרדתי את הקרב הזה בלי שום הכשרה."
"כן, גם אני קצת מתבאס. כל העניין הזה של רוע מוחלט ממש מתיש."

בסופו של דבר, אחרי הרבה דרמה, קללות קסם וטעויות בשמות של לחשים, אבי ניצח. איכשהו.

האם בן זיני יחזור? כנראה.
האם הרמוניה תפסיק לתקן אנשים? לא.
האם רון סוף סוף ישיג שרביט שעובד כמו שצריך? ממש לא.

אבל דבר אחד בטוח—שנה הבאה תהיה אפילו יותר מוזרה.