משחקי הרעב ה-54

וויתור זכויות לסוזן קולינס אין לי שום רצון להרוויח  דבר מפאנפיק זה דבר חוץ מהנאה  

פאנפיק ראשון חברים מקווה שיצא טוב אז תגובות בונות בבקשה

אני מתעורר, החצי השני של המיטה קר. אני מותח  את אצבעותיי בחיפוש אחר חמימותה של אחותי ולא מוצא דבר מלבד כיסוי קנבס גס למזרון. היא כנראה התעוררה מוקדם בבוקר לאסוף עשבים לארוחת בוקר.                

אני קם לוקח את הסכין שלי ויוצא אל היער לצוד ארנבות.                                                                    

עברו כבר שלוש שנים מאז שהוריי מתו,  השנים הקשות בחיי.                                                                  

מחוז שבע נראה שומם כשאני עובר ברחוב הראשי ליד ההיכל הגדול. אני עובר ליד ביתן הגרזנים, ראשוני העובדים כבר לוקחים גרזנים.

צריך להתחיל לעבוד מוקדם היום בגלל האסיף. אני אף פעם לא כורת עצים. אני צד.                                                                                               

כשהוריי מתו לפני שלוש שנים לא ידעתי לצוד עכשיו כן.                                                                       

אני עובר דרך פרצה בגדר החשמלית של המחוז נזהר לא לגעת בתיל החשמלי, הגדר אצלנו תמיד מחושמלת. שמעתי שבמחוז שתיים עשרה הגדר לא תמיד מחושמלת. אני לוקח איתי קצת תיל מהגדר שיהיה לי למלכודות וממשיך להתקדם לחלק עמוק יותר של היער יש שם יותר חיות, יותר מקום לשים מלכודות.                                                                 

אני חושב על האסיף, אני כבר בן שש עשרה ואם כל קצבות המזון שלקחתי במהלך השנים השם שלי נכנס לפחות ארבעים פעמים.

רשרוש עלים שם קץ להרהוריי, אני מסתובב ורואה אייל, קרניו המלכותיות מורכנות מעט ועיניו מלאות פחד. אני נותן לו ללכת.

כשאני חוזר למחוז כבר יש בידי שתי ארנבות נמייה ועז חיה שמצאתי ביער. בסך הכול טוב. לפחות יהיה לנו משהו לאכול.

בדרכי חזרה לצריף שלי ושל אחותי אני רואה את אחד מאוכפי השקט מסתכל עליי. הוא קולט שראיתי אותו ומהנהן, אני לא מכיר אותו.

אוכפי השקט כאן יותר נחמדים ממחוזות אחד עד שש, אני חושב שזה בגלל שהם לא חושבים שנתמרד, אין לנו מספיק כוח וכולם במחוז שלי מפחדים מהקפיטול. גם אני מפחד.     

כשאני חוזר לצריף שלנו אני מוצא את אחותי מבשלת מרק עם העשבים שמצאה ומפזמת לעצמה בשקט. אני זורק את השלל שלי על השולחן ומתחיל לפשוט את העור מהחיות המתות. את העז נוכל לבית, ואז יהיו לנו חלב וגבינות.                                                                         

אחותי שותקת. מאז שהורינו מתו היא נהייתה שקטה יותר.

בחודשים הראשונים מאז שהם מתו שכבתי במיטה ולא זזתי. היא נעלמה לימים וכשחזרה הביאה איתה אוכל.

כשהתאוששתי הלכתי ליער לצוד ובכיתי שם כל היום. לקח לי ארבע שעות לצוד ארנבת, היום זה הזמן שלוקח לי לצוד שש עשרה.

כשאני גומר לפשוט העור של החיות המרק כבר מוכן, אני לוקח לי פחית חלודה וממלא אותה במרק, הטעם  הוא כמו של מרק עוף חם.

"היום האסיף" אני אומר. היא שותקת.                                                               

כשאנחנו גומרים לאכול אני מפנה את הכלים. השעה היא כבר כמעט שתיים בצהריים, צריך להתכונן לאסיף.

אני נשכב מותש על המיטה והעייפות מכריעה אותי. אני שוקע בשינה עמוקה.

ת"ב?

		הפרק הבא