הפגישה ברכבת

הכל התחיל ממכתב בבית  משפחת לונגובוטום. מכתב שהוביל לדבר גדול.   

אליס לונגובוטום, ילדה בעלת פנים עגולות ושיער חום, צעדה במסדרון רכבת, לא סתם רכבת, רכבת מיוחדת! הרכבת הובילה לבית ספר של קוסמים שנקרא "הוגוורסט". אליס ראתה שכל התאים מלאים, עד שלפתע, ראתה תא אחד כמעט ריק.

בתא הייתה ילדה ג'ינג'ית עם עיניים ירוקות. אליס דפקה על הדלת ונכנסה. היא מלמלה "היי" והתיישבה ליד הילדה. היא נראתה בת אחת עשרה. כשאליס התקרבה, היא ראתה בבירור שהילדה בכתה מקודם, מפני שהיה לה כתמי בכי יבשים.

הייתה שתיקה כמה דקות עד שאליס עזרה אומץ ושאלה "למה בכית מקודם?" לילי זעה במקומה, כאלו שרצתה לעבור לתא אחר. לבסוף ענתה בכנות: "אחותי, פטוניה, קראה לי פריקית" אמרה בכאב. אליס די הבינה אותה.

כעבור כמה דקות הגיעה עגלת הממתקים. "אמא שלי נתנה לי חמישה חרמשים" אמרה אליס "לי היא נתנה אונייה" אמרה לילי "נתחלק?" שאלה אליס "כן, למה לא?" ענתה לילי. מרגע לרגע לילי נשמעה פחות נסערת מאחותה. הן קנו עוגות קדרה, כל הממתקים של ברטי בוטס כאשר נכנסו לתא שני ילדים.

אחד היה עם עיניים בצבע חום ושיער שחור פרוע. אחר היה עם שיער שחור בורק וצבע עיניים תכולות – ירקרקות.

"שלום, אני ג'יימס" אמר הילד עם השיער השחור הפרוע "וזה חברי, סיריוס" הוא הצביע על הילד השני שעמד לידו.