ציידת הערפדים -the vampire hunter

קודם כל רק רציתי להודיע שזה הפיקצר הראשון שלי ואם הוא לא משהו לא להרוג אותי ותהנו:)

חיכיתי במקום הזה קרוב לשעה, סביר להניח. התיישבתי על הסלע הקרוב לשביל וחיכיתי לגבר שיביא לי את החומרים שאני צריכה. חיכיתי וחיכיתי, אבל הוא לא הגיע .

בינתיים עברו על פני כמה אוטובוסים. מהאוטובוס האחרון ירד גבר גבוה מאוד בגלימה שחורה; הוא צעד בצעדים מהירים לעברי. פניו היו מכוסים.

נבהלתי נורא- הוא נראה מאוד מסוכן. זו לא הפעם הראשונה שאני מסתכסכת עם האנשים הלא מתאימים.

הוא נראה לי מאוד מסוכן, אבל מצד שני, גם אני הייתי מאוד מסוכנת למין הערפדים.

הידקתי את מעיל העור השחור שלי ורעדתי מקור. הכל פתאום נהיה חשוך נורא

האיש הורה לי ללכת דרך השביל. צעדתי לאט בשביל שהיה מאד צר, ועל המדרכה נראו כתמים של משהו שנראה כדם. היה שם המון דם.

העוברים ושבים לא הביטו לעברנו, כלל הנראה היו עסוקים מדי בעצמם, או שמיהרו הביתה, כולם בבגדי העבודה שלהם, ממהרים למשפחותיהם.

הגבר דיבר בקול עמוק ומצמרר. "את הבאת את מה שביקשתי?" הוא הצביע עלי.

"כן, הבאתי. אתה נשמעת שונה בטלפון- אם יורשה לי לשאול מי אתה?"

"זהותי היא לא הנושא כאן, אלא את ,ילדה! אני צריך אותך. קודם כל תתני לי את מה שביקשתי!"

"אני אתן לך אם תיתן את הרובים קודם!" צעקתי עליו.

"אל תתעסקי איתי, ילדה!"

"אני לא ילדה, ואתה צריך לתת לי את מה שסיכמנו!"

"בסדר, הנה." הוא זרק לעברי את הרובים  שאני צריכה כדי לתפוס ערפדים. כן, אני ציידת ערפדים. מאז שהייתי קטנה זה היה היעוד שלי. למרות שאני מכשפה ואני יכולה לתפוס אותם בכוחותיי החלטתי לא להשתמש בכוחות שלי; מאז שהייתי בת 12

אומנתי לחסל ערפדים ולאחסן את הנשמה שלהם ברובים המאחסנים האלה. אתם לא יודעים מה חווה אדם כשכזאת אחריות מונחת על כתפיו.

אבי נרצח לפני שנה בידי ערפד. הוא לא שתה את דמו, הוא רצח אותו. אני עדיין זוכרת את היום הזה; אבי מוטל על המדרכה בבוקר של ה15 באפריל. יצאתי לזרוק את הזבל וראיתי אותו ואת הערפד בורח ממני. כעסתי כל כך אז- החלטתי לנקום.

הבטחתי שאני לא אנוח עד שאחרון הערפדים ימות, ואני אדאג שאני אחסל אותו.

הטיפוס שנפגשתי עימו נראה מאוד מצמרר. נזכרתי איך בכלל הגעתי למצב הזה; קיבלתי שיחת טלפון אנונימית עם מידע על זהותם של כמה ערפדים מבוקשים, וכמובן כמו כל ציידת מטורפת, קפצתי על ההצעה. כשהגעתי למקום המפגש לא ידעתי בכלל

מה מחכה לי.

ידעתי שאחרי המפגש הזה החיים שלי ישתנו- ככל הנראה בשל התהילה הנצחית בה אזכה כציידת הכי מוכשרת וצעירה שיש- אבל לא חשבתי שאגמור ככה; חסרת ניסיון, בלי אהבה בחיי, והגרוע מכל זה, מחוסלת בידי. ..

"קחי." הוא זרק לעברי את הכלים המאחסנים, או כפי שאני קוראת להם, "הנשק שלי", והטה את צווארו לעברי. רציתי לברוח משם כמו מטורפת, אבל לא עשיתי זאת, כדי לא להיראות פחדנית.

בכל אופן, הלכתי מהר מאוד, בצעדים מאוד מהירים, לסוף השביל. רציתי להתחמק ולהציל את כבודי, אבל אז הוא, "הדמות בברדס", תפס בידיי, ומגע ידיו הקרות צמרר אותי ואף גרם לי להתרגשות. לא מהסוג הטוב שמכירים כשמנשקים את החבר

שלך או כשזוכים במתנה שרצית לחג המולד; ההתרגשות שמלאה  בפחד שלעולם לא יעלם.

הגבר הוריד את גלימתו, ושם ראיתי אותו, כולו לבן וחיוור, עיניו זוהרות באדום. זה היה אויבי המושבע, קלייד הערפד.

"חבל לי לשפוך את הדם שלך, ולנטין. הדם שלך טהור! הריי את מכשפה- את לא צריכה להיות בצד שלנו? בצד של היצורים הקסומים?"

"אני לא שייכת לצד שלך בכל מקרה- לא לצד הנוראי שהורג אנשים בלי סיבה!" צעקתי עליו ונעמדתי דום. ידעתי- ידעתי שאני מחוסלת. ככל הנראה הוא לא מילא את הנשקים ולא הטעין אותם, אז אני עומדת להיות מחוסלת בידיי ערפד. איזו טיפשה

הייתי, מסונוורת בידיי התהילה.

ואז ידעתי שאני עומדת למות, וכבר לא פחדתי ממנו- מהמוות- רק בירכתי אותו בדרכי אליו וניצבתי מולו, מוכנה בשבילו, בלי כבודי המטופש שרק הביא אותי לכך.

"אני מצטער, ולנטין, אבל אני חייב לעשות את זה." הוא חייך אליי את חיוכו המלא [?] בניבים מחודדות וארוכות וקירב את פיו אליי.

ידעתי שהוא לא עומד להפוך אותי לערפדה. ההפך- רק להרוג אותי ולגרום לדימום. אבל אז הוא הפתיע אותי ונישק אותי, נשיקה מלאת תשוקה שלא הייתי רוצה לשכוח לעולם, ולעולם לא אבין בכלל למה זכיתי לה. כן, זכיתי- זאת הייתה הנשיקה

הראשונה והאחרונה שלי.

"למה עשית את זה?" שאלתי בבכי.

"זה לא משנה," הוא ענה ותקע את ניביו בצווארי. הרגשתי שזה הסוף- בכיתי בכל כוחותיי הנותרים, צרחתי וזעקתי לעזרה, אבל אף אחד לא היה שם.

בעודי גוססת שמעתי את המשפט האחרון מדמות נוספת שבאה לקראתו.

"אני שמחה שעשית את זה." הדמות הייתה יפיפייה, ככל הנראה ערפדה, והיא חייכה לעברי חיוך מרוצה וצעדה לידו. רק אז, בכוחותיי האחרונים, ראיתי דמעה על לחיו בימינית בעוד הוא צועד לקראתה, יודע שהוא יצטער על מעשהו כל חיו, כי הוא איבד

את האהבה האמיתית שלו

אני אשמח לתגובות כי זה ממש חשוב לי שתגיבו אם אהבתם:)

אוקספורד.