חייו של חצוי דם

היה זה יום סגרירי בכפר הקטן בו גר ניק וואנדרלו.

הוא היה בדרכו לספריה הקטנה שממנה שאל את ספריו הרבים שקרא.קריאת ספרים הייתה הפעילות היחידה שבה אהב לעסוק בזמנו הפנוי פרט לנגינה על גיטרה.

הוא עבר ליד בית מפואר באותה שלווה שבה הלך קודם לכן עד אשר נשמע מלמול שנשמע בין מפוחד למאושר.

המילמול אמר מילה שניק לא הבין.

אי  רי .

לפתע ניק הרגיש כאילו רגליו נותקו מהרצפה.הרגשה מופלאה תקפה אותו.

הוא השתדל להתעלם מההרגשה מפני שידע שיראה מאוד מוזר אם יהנה מהרגע למרות שלא היו שם אנשים.

פתאום נשמע בראשו קול שאמר "תסתובב לאחור".

הוא לא ייחס לכך חשיבות רבה מפני שתמיד שמע קולות בראשו,אומנם מעולם לא קיבל מראשו הוראות.

הקול נשמע עוד פעם ויותר חזק "תסתובב לאחור" הוא המשיך להתעלם מהקול.

ככל שהמשיך להתקדם הרגיש כאילו יתד תקועה בתוך בטנו.

"תסתובב לאחור" הוא המשיך להתקדם בהתעלמות מוחלטת מהקול או מהכאב שמפלח את בטנו,שרק המשיך להתחזק.

"תסתובב לאחור!!!" הוא התאפק שלא לצרוח אך המשיך להתנגד לקול ולכאב שתקפו אותו.

"עוד כמה שניות אתה בספריה" חשב בניסיון לעודד את עצמו.

הוא התקרב לדלת הספריה עד שהגיע למצב שבו הוא נמצא ממש סנטימטרים ספורים מהדלת.

הוא פתח אותה.

"תסתובב לאחור"

הקול לא נשמע יותר וגם הכאב עזב אותו בלי להשאיר שום סימן לכך שלפני שנייה פילח את בטנו.

כאשר יצא לכיוון ביתו הקול והכאב לא תקפו אותו יותר והוא החל ללכת בכיוון ביתו.

הדרך חזרה עברה באופן רגיל במיוחד ביחס לדרך הלוך.

הוא המשיך ללכת עד שהגיע ליד בית שנטשו את בנייתו.מן הבית עלה קול ברור מאוד שמלמל מילה מוזרה.

"אימפידימנטה",הוא צעק.לא עברה שניה עד שניק עף לכיוון המכונית הקרובה ונתקע בה.המכונית השמיעה הזעקה וניק היה שרוע על הרצפה,לא מעולף אך פשוט חסר כוחות.

האיש שצעק את המילה המוזרה הזו יצא מהבית הנטוש.

הוא היה עטוי ברדס שחור ואחז בחתיכת עץ דקה שבאותו רגע כוונה אל ניק.

ניק לא ידע מדוע אך פחד לזוז ממקומו.

פתאום משום מקום צץ אדם שנראה רגיל לגמרי וצעק עוד אחת מהמילים המוזרות האלה.

"אקספיליארמוס" הוא צעק כאשר הוא מכוון את חתיכת העץ הדקה שבידו אל האדם בברדס ובין רגע עפה חתיכת העץ מידו.

האדם בברדס ניסה להגיע אל חתיכת העץ אך לא היתה תועלת במעשיו כי פתאום נשמעה המילה היחידה שהבין והיא הגיעה מפי האדם כאשר חתיכת העץ עדיין מכוונת אל האדם בברדס.

"שתק",המילה נאמרה בכעס והאיש הועף מספר מטרים לאחור ולא נע ממקומו.

ניק הלך להודות לאיש בעל הבגדים הרגילים אך בקול נפץ האיש נעלם מן המקום.

עבר חודש מאז המקרה והגיע אוגוסט.

בחודש הזה ניק הספיק לספר לאחיו,אחותו והוריו.אחותו השיבה בגיחוך וקראה לו משוגע ואביו הגיב באותה צורה ומדי פעם הוסיף הערה כמו "איך הולך עם המקלות מהעץ?".

לאחיו ואמו לא הייתה ממש דעה בעניין כי מדי פעם הסתכלו עליו כאילו הם מתים שילך לפנימיה שאליה רשמו אותו.

ניק התעורר.אפילו האמון שלו התחיל להתערער במה שקרה לפני חודש והוא הפסיק לדבר על כך.

משפחתו עדיין לא ירדה מהרעיון שהוא משוגע,מה שהרס לו את הקיץ בצורה משמעותית.

זו הייתה הפעם הראשונה שציפה כל-כך להגיע לבית הספר כשהיה קיץ.

ניק הרגיש כאילו שכח דבר חשוב שאמור לקרות היום.הוא ישב זמן שנראה כמו שעה בניסיון להיזכר,אך ללא תועלת.מצד שני לא היתה לו דרך להועיל.זה היה החלק הכי טוב

מאז שהחלו לחשוב שהוא משוגע לא נתנו לו עבודות בית.אחותו מילמלה משהו על זה שמפחדים שיאכל את הזבל או ישתה את האקונומיקה.לא שהיה אכפת לו כי כל המשפחה עמלה על ניקיון וטיפוח הבית חוץ ממנו.

כאשר ירד אל המטבח צלוחית קורנפלקס חיכתה לו על השולחן.הוא לא דיבר אל אף אחד ואף אחד לא דיבר אליו.

כאשר התכוון לעלות לחדרו הבין מה שכח כאשר אמו אמרה "ניקולס,אתה זוכר שהיום ליסה מגיעה לבקר אותך?" הוא נתקף לחץ "היא מגיעה בעוד עשר דקות...הייתי מציעה לך להתקלח ולהתלבש יותר יפה...ושים דאורדורנט,אתה לא מריח כל-כך טוב" ניק השיב בהנהונן וניסה להסתיר את הבהלה שגאתה בו.אמו צדקה,הוא לא התקלח כמעט שבוע והריח נורא.

הוא רץ לכיוון חדרו וסידר אותו במהירות הכי מהירה שיכול היה לסדר.לאחר מכן לקח בגדים יפים מהארון ונכנס להתקלח.הוא התקלח מהר מאוד,שם דאורדורנט והתלבש במהירות האפשרית.כאשר סיים ליסה כבר חיכתה בסלון בזמן שהוריו יושבים מולה.כאשר אחותו הבחינה בו היא צעקה לעברו "היי משוגע!!!" וצחקה.ניק התעלם וקרא לליסה לעלות לחדרו.

"ההורים שלך סיפרו לי על מה שקרה..." היא אמרה."אם באת לצעוק עליי שאני חתיכת משוגע ולהיפרד ממני אז תאמיני לי שאת יכולה לעשות את זה בלי הקדמות מיות..."ליסה נשקה על שפתיו.

"אם אתה אומר שראית את זה אני מאמינה לך"היא אמרה לאחר שנישקה אותו "בסוף תבוא הוכחה וההורים שלך יאמינו גם הם",היא אמרה והדביקה לו נשיקה על הלחי.

את שאר היום בילו בדיבורים,לא היה הרבה מה לעשות בסביבת הבית.כאשר ליסה היתה צריכה ללכת הם התנשקו והיא נסעה במכונית לכיוון ביתה,שלא היה רחוק משם במיוחד.

כאשר הגיע הערב ניק ירד לאכול את ארוחת הערב שלו,שכרגיל,חיכתה על השולחן.

כאשר התיישב מול הוריו ואחיו כולם דיברו וצחקו,ומדי פעם יכול היה להישבע ששמע ציחקוקים אפילו כאשר אחותו סיפרה עוד אחת מהבדיחות הישנות והנדושות שלא במקרה,רובן היו עליו.

כאשר סיימו לאכול כולם אמרו תודה והחלו לעלות במעלה המדרגות עד שנשמעה צווחה מהסלון.

כולם רצו לכיוון הסלון כדי לראות מה פשר הצווחה.

כאשר הגיעו ראו ינשוף עומד על השולחן ותחתיו שמוט מכתב עם מעטפה חומה וישנה.

עברו כמה שניות עד שהינשוף עף משם.

כאשר אביו הרים את המכתב הוא אמר "ניק!!!" ניק מלמל "מה?" קטן וחלוש.

"מה פשר המכתב הזה!?" אמר אביו ואחותו הוסיפה "ממתי לעזאזל ינשופים מעבירים מכתבים?".

המשך בפרק הבא...תגובות?

		הפרק הבא