הבת של הלורד

זה נראה לו מוזר שאף פעם הוא לא חשב עליה כך.

במחשבה שנייה היא באמת נראתה מושכת, עם האיפור הכבד מתחת לעיניה ושערה הפרוע.

הוא חשב האם היא תסכים מתוך אהבה, פחד או כבוד.

"מתוך פחד?" הוא צחק. "היא לא פוחדת ממני בכלל"

"הינה לך לדמבלדור" חשב. "נכון שזה מוזר, אני מודה בכך, אבל גם אני יכול להתאהב, אפילו הארי כבר הבין את זה. מה שאני מפחד ממנו זה לא האהבה, בכלל לא, אלא הצער על מישהו שמת, היגון והכאב.

הוא חשב האם היא תסכים להצעתו, להיות אם לילדיו.

הוא לא האמין בחתונה. הוא ידע שגם היא לא, אבל משהו אחד הוא ידע על בנות.

אפילו אם הן מרשעות כמוהו הן בכל זאת רוצות ילדים, עדיין יש להן את הרגש כלפי ילדים.

"היא ממש סקסית" אמר אחרי מחשבה ארוכה. "אני אשאל אותה עכשיו במילא אין לי מה להפסיד, אני אדון האופל."

בלטריקס ישבה בחדרה, שקועה במחשבות כשלפתע הוא נכנס.

"אני מאוד מצטערת," אמרה. "לא שמעתי שקראת לי."

"לא קראתי לך," הוא אמר. "את יכולה להיות רגועה".

 בלטריקס אף פעם לא ראתה אותו ככה, חושש, מפוחד, לא בטוח בעצמו.

"רציתי לשאול אותך משהו" הוא התחיל לומר. "תרצי, אה האם את רוצה, לא, לא ככה, אהה אולי במקרה אתרוצהלהיותאישתי?"

"מה?" שאלה בלטריקס. "תוכל בבקשה לחזור על זה, לא הבנתי."

וולדמורט נשם נשימה עמוקה ושאל שוב, אך הפעם יותר לאט. "את רוצה להיות אישתי?"

בלטריקס הופתעה, היא אף פעם, אפילו בחלומותיה הפרועים, לא חשבה שהוא ישאל את השאלה שתמיד רצתה כל כך לשמוע.

"נו, מה את אומרת?" הוא היה לחוץ, למרות גדולתו וכוחו הרב, לעמוד מול אהבתו ולשאול את השאלה שכל אישה מייחלת לה, היה מאוד מפחיד.

"אהה..." התחילה בלטריקס לגמגם. היא מאוד רצתה לענות על שאלתו בחיוב אך לא ידעה איך להראות לו את זה. לבסוף החליטה שמה שיהיה יהיה.

"כן" אמרה לבסוף ווולדמורט נשם לרווחה.

"אבל..." היא אמרה והוא נבהל. הוא חשב לרגע שהיא תתחרט. "אני יכולה לנשק אותך?"

וולדמורט חייך ונישק אותה בנשיקה ארוכה מאוד.

		הפרק הבא