אהבה חד-לילית

"אני לא יודעת, אבי," אמרה ג'יני וויזלי בעודה מביטה בבבואת שמלת הערב הכחולה על עור גופה הבהיר. "זה לא נראה לך קצת יותר מדי?"
"מה פתאום," עודדה אותה אביגייל גריפית' כשסיכת שיער מוחזקת בין שיניה וידיה עסוקות באיסוף השיער האדמוני של חברתה לפקעת משוחררת. "כשתצעדי כך באיטיות בין דלתות הכניסה, הארי יעיף בך רק מבט אחד אשר יספיק כדי לגרום לו להבין שאת אהבת חייו, ושהיה אידיוט שחשב שיוכל לחיות אפילו שנייה אחת בלעדייך."
"כן, ממש," ענתה ג'יני בקול ציני וקריר. "ואחר-כך נרוץ יד ביד לעבר השקיעה כשגורי חד-קרן מלווים אותנו לאורך כל הדרך."
אביגייל צחקקה כמה שניות לפני שדיברה שוב. "איך אני אסתדר כאן בלעדייך ג'יני? כל מי שיהיה לי לדבר איתם בבניין אם תעזבי הם גברת בלסינגטון הסנילית מהקומה העליונה או אדווין השרת."
"די, אבי, כבר אמרתי לך. לא נעים לגור פה על חשבונך יותר. זה שפיטרו אותי לא אומר שאת צריכה לסבול. מחר אני הולכת לריאיון עבודה ב'איילופ'ס' ואם יקבלו אותי אני כבר אלך לחפש דירות להשכרה באיזור."
"איך שאת רוצה. אבל את יודעת שאת תמיד מוזמנת להישאר כאן," אמרה אביגייל והחליקה באצבעותיה כמה קפלים בשמלתה האדומה והקצרה. "בכל מקרה, אנחנו חייבות לזוז. צ'ו תהרוג אותנו אם נאחר להשקה של הספר החדש."
"נראה אותה מנסה!" סיננה ג'יני בקשיחות הכל-כך אופיינית שלה, גורמת לאביגייל לפרוץ שוב בצחוק בעודן הולכות לכיוון היציאה.

אוליבר ווד עמד מחוץ לבניין משרדי קבוצת הקווידיץ' "פאדלמיר יונייטד" ועיין בחוזה הפיטורים שהיה בידו.
"בני זונות," הוא סינן לעצמו כשלא הצליח שום שבריר של פיצוי או טיפת החזר על כל השנים שהשקיע בשביל הקבוצה. הוא קימט את הדף באגרופו והשליך אותו ארצה בזעם. כל שרצה באותו רגע היה לחזור הביתה ולהתמוטט על המיטה שלו.
מתוך הרגל ידו גיששה בתיק הקווידיץ' שלו אחר המטאטא שלו, עד שנזכר שגם הוא היה רכוש הקבוצה. עוד קללות נפלטו מבין שפתיו כשבפעם הראשונה בחייו התחרט על כך שלא ניגש לטסט בהתעתקות בשנתו השביעית בהוגוורטס.
הוא כבר החל לאתר במבטו מונית מוגלגים אשר יוכל לחזור איתה הביתה, כשזוג פנסים מסנוורים בהקו והתקרבו לכיוונו במהירות מקצה הרחוב המרוחק. שלוש הקומות הסגולות של אוטונוס הלילה עצרו בדיוק לפניו בחריקת בלמים. אוליבר מעולם לא שמח כל כך לראות את פניו של הכרטיסן הצעיר מזנק לפניו מבין דלתות האוטובוס הפתוחות.
"ברוכים הבאים לאוטונוס הלילה, שירות חירום למכשפה ולקוסם במצוקה..." דיקלם הנער אל תוך הלילה. ידיו של אוליבר חיפשו בכיסי מכנסיו אחר מטבעות עבור הנסיעה ועד שסיים הכרטיסן את נאומו, היו בכף ידו של אוליבר עשרה חרמשים.
"זה אמור להספיק, לא?" שאל אוליבר בחוסר סבלנות.
"אמ, חסר לך אחד," אמר הכרטיסן בקול חלש. ניכר עליו כי היה חדש בתפקיד.
"נו באמת," אוליבר נהם. אצבעותיו חיטטו בכיסו השני, שם מצא חרמש יחיד והזמנת קלף מקומטת. עיניו של אוליבר ריפרפו על הכתוב, ולא התעכבו על פרטי האירוע, עד שמבטו נתפס על כותר אדום בתחתית עמוד הקלף:

בר משקאות חופשי!

"ואו," אמרה אביגייל בהתפעלות, כשעמדה עם ג'יני בפתח האולם בו נערכה ההשקה לספרה החדש של צ'ו צ'אנג. "תראי את המקום הזה, הוא מדהים!
כבר כשנכנסו אביגייל מיהרה למרכז הרחבה, והחלה לרקוד עם חבורת בנים שלמדו איתה ברייבנקלו בימי הוגוורטס, משאירה את ג'יני לחפש אחר הארי לבדה. ג'יני סרקה את המקום בעיניה וניסתה לאתר את הארי שלא נמצא ברחבת הריקודים, באיזור השירותים או בבר המשקאות.

אחרי שעה ארוכה של חיפושים ג'יני כמעט התייאשה, כשפתאום ראתה התקהלות של אנשים בקצהו הרחוק של החדר. כשהגיעה לשם ניסתה לראות סביב מה הקהל התקבץ, וקלטה לחלקיק שנייה את עיניו הירוקות של הארי ממש מעבר לחומת גלימות הנשף, הטוקסידו והשמלות.
עם כוח ההתרגשות פועם בעורקיה ג'יני הסתערה, נדחקה ופילסה את דרכה בין ים האנשים. לא היה לה אכפת שהתסרוקת של נפרעה או שהיא מתנשפת בכבדות, כי היא ידעה שכשתגיע אל הארי הוא לא יוכל לעמוד בפניה, והם יתאחדו שוב. לבסוף היא הצליחה לעקוף את כל התור, ולהיעמד במרחק של כמה מטרים מהאדם שהכי רצתה לראות באותו רגע, כשפניה נפלו בעצב.
הארי עמד בגאווה ובפנים מחיוכות כשידיו מעסות את כתפיה של צ'ו צ'אנג, שישבה מאחורי שולחן עץ וכתבה הקדשה בספרה הקנוי של גברת שמנמנה ומתרגשת. האוויר חמק מריאותיה של ג'יני והיה לה קשה לנשום כשראתה את הגבר שלה מתכופף לנשק את בת-זוגתו על השפתיים בצורה מושלמת כל-כך שלא הייתה מביישת אפילו את צ'ארלס ודיאנה המלכותיים.

There ain't no reason You and me should be alone
Tonight, yeah baby
Tonight, yeah baby.

I've got a reason that
You're who should take me home Tonight.

"בוא, תכין לי עוד אחד כזה, רג'," צעק אוליבר ווד השתוי אל המוזג שעמד מאחורי בר העץ בקצהו השני של האולם. הסיבה למצב רוחו הירוד כבר החלה להיטשטש ולהיעלם ממוחו המעורפל, כשהוא הבחין באישה אדמונית, פרועה למראה ומוכרת להפליא מתיישבת במרחק כמה כיסאות ממקום מושבו.
"אם זו לא הצעירה לבית משפחת וויזלי," אמר אוליבר בקול ספק-מופתע-ספק-מפלרטט. "אני רואה שגדלת יפה."
"מה זה אמור להביע?" ג'יני שאלה בחוסר סבלנות.
"רק שלא ראיתי אותך מאז שהיית בשנתך השנייה בהוגוורטס. השתנית, ילדונת."
ג'יני מילמלה איזה משפט תשובה חלול והפנתה את מבטה ממנו. ממש לא היה לה חשק לבלות את הערב בהאזנה לעוד שחצנות גברית, במיוחד לא של אחד שהוא גם שחקן קווידיץ'.
אבל אוליבר מצידו לא היה מוכן לוותר כל-כך מהר. הוא היה חייב להוציא משהו טוב מהלילה הזה, והוא לא התכוון לתת להזדמנות לחמוק מבין אצעותיו. "שמעתי שאת גם-כן בעסקי הקווידיץ', נכון?"
"כן..." היא מילמלה. "טוב, בעצם, כבר לא."
"אוה, טוב, ברוך הבא למועדון, אם ככה. לידיעתך, את מסתכלת על המפוטר הטרי של 'פאדלמיר יונייטד' האגדית."
"אה, אני מצטערת לשמוע. את האמת שאני עזבתי בעצמי את התחום, אבל אני כבר חודשיים מחפשת עבודה, כך שאני מניחה שזו הייתה טעות."
"טוב, העיקר שהערב אנחנו יכולים לחגוג על חשבון אחרים. רג', בוא תמזוג שניים ויסקי-אש לשני 'עלובי החיים' פה."

מסיבה כלשהי, הידיעה על פיטוריו של אוליבר גרמה לג'יני להרגיש פחות בודדה באותו לילה, ועד שהמוזג הגיע תוך כמה דקות עם שתי כוסות זכוכית מלאות, השניים כבר שקעו לשיחה עמוקה.
"לחיי האבטלה," הכריז אוליבר בקול רם, בעודם מרימים את כוסותיהם באוויר.
"לחיי האבטלה," אישרה ג'יני, ושניהם לגמו בבת-אחת את המשקה הקוף והחריף עד הטיפה האחרונה.

I need a man that
Thinks it's right when it's all wrong
Tonight, yeah baby
Tonight, yeah baby.

Right on the limit's Where we know we both belong
Tonight.

אחרי ערב שלם של דיבורים עם אוליבר וכמה שוטים של וויסקי אש, הראש של ג'יני מסתחרר קלות באופוריה וחיוך תמידי מרוח על פניה.
"אני חייב להודות," אוליבר מתחיל לדבר ומניח את ידו על גבה של ג'יני. "שמעולם לא ראיתי מישהי מצליחה לשתות וויסקי כמוך, וויזלי."
ג'יני מסיימת בלגימה אחת כוס נוספת של וויסקי אש, ומנגבת את שפתיה בגב ידה לפני שמתחילה לדבר. "מזל שאימא שלי לא כאן. היא הייתה אומרת ש'אילו אינם נימוסים שהולמים לליידי שכמוך'." את החלק האחרון היא אומרת בחיקוי מוצלח ומדויק ביותר של מולי וויזלי.
"זה בסדר," מדקלם אוליבר. "הרי חוסר נימוס כללי הינו תמצית האהבה, לא כך?" הצירוף של הציטוט העמוק והמתוחכם עם המבטא הסקוטי הכבד והשתייה גורם לשניים לפרוץ בצחוק מתגלגל ואמיתי.

תוך כמה רגעים, כשהצחוק גווע והעיניים שלהם ממוקדות אחד על השנייה, ג'יני לא יכולה שלא להרגיש חיבה עצומה לאותו הבחור בעל העיניים החומות עם זיק הטירוף המבריק בהן. הוא אשר גרם לה, לערב אחד, לשכוח מכל הצרות והתסביכים שלה. מבלי לחשוב, היא רוכנת קדימה בעיניים עצומות עד שהיא מרגישה את שפתיה נוגעות בשפתיו החמימות של אוליבר.
עוברות כמה שניות עד שההכרה כובשת את ראשה של ג'יני שוב ומושכת אותה מטה אל המקום והזמן שנמצאת בהם. בבת אחת, עיניה נפקחות וגופה נרתע אחורנית בהפתעה.
"אני כל-כך מצטערת," היא מלמלת בבילבול בעודה מתחילה לגשש אחר התיק שלה. "אני... אני בדרך-כלל לא כזו. אני לא יודעת מה קרה..." עוד לפני שהיא מסיימת את המשפט, ג'יני מרגישה את ידיו של אוליבר תומכות בעורפה ושפתיו מתנפלות על שפתיה בנשיקה סוערת.
הנשיקה הזו עוטפת אותה שוב בבועה שמנתקת אותם מהמציאות, והיא לא רוצה שהיא תתפוצץ לעולם. אך בכל זאת, אוליבר מפריד את שפתיו משפתיה במהירות, ולוחש באוזנה בשקט.

"בואי נצא מפה."

It's hard to feel the rush
To push the dangerous I'm gonna run right to
To the edge with you
Where we can both fall far in love.

ידו של אוליבר אוחזת במפרק כף ידה של ג'יני שעוד שקועה בסחרור חושים, ומושכת אותה לאורך האולם, דרך זוג דלתות עץ כבדות את מסדרון ארוך ורחב ידיים שמואר באור לפידים מעומעם. שם משעין אותה אוליבר על קיר הלבנים, וקובר את ראשו בעור צווארה הבהיר.
באותו הרגע נסחפים עוד שני לבבות בודדים למציאות אחרת של אהבה חד-לילית והנאה רגעית שתצליח להשכיח מהם את החיים האמיתיים לפחות לכמה שעות תמימות.

I'm on the edge of glory
And I'm hanging on a moment of true
I'm on the edge of glory
And I'm hanging on a moment with you.

I'm on the edge with you.