את שלי, לנצח

האנטר הסתכל על עצמו במראה, רגע לפני שעזב את החדר לכיוון האמבטיה. הוא היה גבוה ושרירי, פנים נאות. שיער שחור, עיניים חומות עם ירוק בעיניו  אף מעט מעוקל, שפתים עבות. הוא חייך לעצמו ועזב את החדר. זה הייתה שעת ערב מאוחרת, הוא עבר דרך חדרה של מולי. דלת החדר שלה היה פתוח מעט והוא הצליח לשמוע שמתוך החדר בקע קול שיר עם מקצב פופ.

הוא התקרב לעבר הדלת וראה את מולי לבושה בחולצה צמודה, משובצת בצבע אדום בהיר, מכנסיי ג'ינס קצרות, מבליטות את ירכיה הרזות. הוא הסתכל עליה, שערה החום והארוך שבדרך כלל היה אסוף לקוקו היה פזור ונח על כתפייה. משקפיה שתמיד הרכיבה היו מונחות על השידה. היא החזיקה במברשת ושרה מול המראה, מזיזה את גופה לפי קצב השיר.

האנטר הסתכל על מולי מופתע, הוא בחיים לא ראה אותה ככה. תמיד חשב אותה למגושמת. הוא הסתכל עליה כשרקדה, מזיזה בחושניות את גופה.

מולי הניחה את המברשת על השידה והסתכלה על עצמה במראה. היא חייכה לעצמה מעט. היא צעדה כמה צעדים אחורה ועשתה את צעדי תנועות העידוד של קבוצת "אריות" בבית הספר שלה.

היא ידעה כל תנועה ותנועה, היא הסתובבה לפי קצב השיר שלפתע הבחינה בהאנטר מסתכל בה בחיוך. מולי קפאה על מקומה והסתכלה עליו, מעט מבוהלת. 

הוא נכנס פנימה מתקרב אליה.

"את יודעת לרקוד," אמר, ומולי יכלה לשמוע הפתעה בקולו.

היא בלעה את רוקה ואמרה, "לא.. אני ניסתי לעשות את התנועות.. אני..." היא השתתקה. היא הרגישה מין כוח מוזר מתחיל לפעפע בה. זה תמיד קרה כל פעם כשהייתה לחוצה או עצבנית מידי ועכשיו היא חשה בשניהם.

האנטר התקרב אליה, מסתכל על העיניים הכחולות היפיפיות שהרגיש כאילו זה הפעם הראשונה שבאמת הוא מבחין בצבען ואמר, "מולי ראיתי אותך, יש לך חוש קצב מדהים, למה את לא נרשמת לחוג עידוד, או משהו?"

מולי חייכה בעצבנות והרגישה שמה שיש בתוכה מנה לפרוץ החוצה, היא נאנקה בכאב ואמרה, "האנטר בבקשה תלך מפה, אני לא מרגישה כל כך טוב."

הוא הסתכל עליה בדאגה ואמר, "את בטוחה, את רוצה אולי שאני-"

מולי פלטה צרחת כאב והתקפלה בכאבים על הרצפה. היא הרגישה בסחרחורות עזים תוקפים אותה. את הכוח שבתוכה תוקף אותה מבפנים ללא רחמים כדי שיוכל לצאת החוצה. מולי השתעלה ופלטה דם על הרצפה.

האנטר התכופף בדאגה ואמר, "מולי, מה קרה?" והרים את ראשה. הוא נסוג בבהלה אחורנית. מולו לא מולי הייתה אלא אישה אחרת, יפיפייה, שערה שחור, גולש ועבה. עורה חיוור, עיניים צהובות בהירות, עיני חתולה, שפתיים אדומות כדם ועבות.

האישה חיכה חיוך מפתה ואמרה, "האנטר," מבטה את שמו כאילו הוא סוג של מאכל טעים.

"מי את, ומה עשית עם מולי?" שאל האנטר בזעם.

היא חייכה חיוך מפתה ואמרה, עושה כמה צעדים לברו, "אני היא מולי, רק בגזרה יותר שווה." היא חייכה והעבירה את ידה על חזהו, מחייכת בהנאה.

האנטר הרחיק את ידה ממנו ואמר, "לא איכפת לי מי את כלבה, תעזבי את הגוף של מולי!"

האישה הסתכלה על האנטר, מוחקת את חיוכה מפניה ואמרת, בקול קר, "אתה יודע האנטר, אתה מתחיל להרגיז אותי, ואם אתה לא תתחיל לספק אותי אני אהרוג אותך. אין לי מה לעשות עם מי שלא מוכן להיות איתי."

האנטר הסתכל בהלם על האישה ונזכר לפתע בסיפור שהמעודדת הראשית, אוליביה סיפרה לו על מולי.

"מולי היא פריקית, היא עובדת לשטן!" היא רמזה לו להתקרב אליה ולחשה, "ראיתי אותה."

האנטר הסתכל על אוליביה במבט לא מבין והיא הסבירה, "לפני כמה שנים הלכנו כל הכיתה לאיזה טיול באיזה יער אחד. באותו זמן מולי הייתה נורמאלית, היא ראתה מערה ואמרה שהיא נכנסת, ניסנו למנוע ממנה אבל היא התעקשה ונכנסה. אחרי בערך עשר דקות היא יצאה. הסתכלנו עליה ושאלנו איך היה היא חייכה חיוך מוזר ואמרה שהיה מושלם!"

"מה את אומרת?" שאל אז האנטר מבולבל.

"אני לא יודעת מה היה בתוך המערה הזאת, אבל מה שזה לא היה זה נכנס בתוך מולי, ובגלל זה היא כל כך מוזרה, משוגעת. היכנסו אותה למוסד כמה פעמים אבל אף אחד לא הבן מה לא בסדר איתה ושיחררו אותה, אני מצטערת שלא השאירו אותה."

אוליביה הראתה לו שריטה עמוקה על צווארה ואמרה, "זה.., את זה מולי עשתה לי."

האנטר הסתכל בהלם על השריטה ואמר, "אבל.. איך זה הגיוני היא נראית כל כך תמימה, מתוקה."

אוליביה חייכה ואמרה, "השטן לא נחמד וגם לא נתיניו הם אכזריים ורוצחים, אז מה שלא תעשה, שלא תחשוב להתאהב בה."

בזמנו האנטר צחק למשפט הזה, שהוא יתאהב במולי. אכן, היא הייתה חמודה ומוזרה בטירוף אבל ההוא לא חשב שהיא הטיפוס שלו. אבל עם הזמן שבא גר בביתה  הוא למד להכיר את המוזרויות שלה והתחיל לחבב אותה יותר מרק ידידה.

האנטר הסתכל בהלם על האישה הזרה ואמר, "את השטן."

האישה צחקה ואמרה, "קרוב, אני לילית. אני אם השדים. הידידה המקסימה שלך שיחררה אותי לפני כמה שנים מתוך המערה המקוללת שהמלאכים הכניסו אותי לתוכה."

האנטר הסתכל סביבו בחיפוש אחר חפץ לזרוק עליה ומצא ספר גדול ועבה שהיה על שולחן הכתיבה. בתנועה זריזה לקח אותה וזרק עליה, החפץ עבר את הלילית ופגע בקיר, נופל בחבטה על הרצפה.

היא חייכה ואמרה, "תורי." היא הרימה את ידה ובתנועה יד האנטר הועף אחורה, ונחבט בקיר, נופל על הרצפה מעט המום.

לילית התקרבה אליו מחייכת בהנאה ואמרה, "אתה ממש חמוד ואם לא היית מתנגד אליי כל כך היינו יכולים לבלו קצת זמן ביחד." היא הרימה את רגלה שהייתה נעולה בנעל שפיץ מחודד ואמרה, "שלום, בחור חמוד."

אבל האנטר הצליח לזוז ועקבה של הלילית לא פגע בו, היא הסתכלה עליו בכעס ואמרה, "אתה מעצבן אותי."

"גם את," אמר ונעמד במהירת. בתנועות זריזות וכמעט לא מוחשיות הוא זרק אותה על המיטה. הוא מצא חבל ארוך על השידה ליד המיטה וקשר את הלילית בקשרים חזקים.

הלילית הסתכלה עליו, מחייכת חיוך מפתה ואמרה, "האנטר,"

הוא לא הסתכל עליה ולאחר שקשר אותה היטב הוא נעמד אחרוה ואמר, "אתה הולכת מכאן!"

האנטר התחיל למלמל מילים בארמית, הלילית שקלטה מה הוא אומר ניסתה להשתחרר, היא הסתכלה עליו בעיניים רושפות, ואמרה, בזעם, "תפסיק מיד! אני מצווה עלייך להפסיק מידית."

האנטר התעלם ממנה והמשיך למלמל את המילים הזרות והלא מוכרות. הוא לא ידע אך הוא יודע אותם ומה הוא בכלל אומר, אבל הוא התחיל לראות שהלילית מתחילה להתפתל במיטה, צורחת מכאב. כעבור כמה דקות הלילית נדמה.

האנטר נעצר והתקרב לראות אם היא מתה, הוא הסתכל עליה במשך מספר שניות, רואה את העיניים העצומות שלפתע הם נפקחו והאנטר ראה את העיניים החתוליות מסתכלות עליו בשנאה ולפני שיכל להגיב היא פתחה את פיה והתיזה עליו נוזל ירוק דוחה. האנטר נסוג אחורה, מנסה לנגב את פניו מהעיסה הדוחה.

הלילית הסתכלה עליו בחיוך מרושע ואמרה, "תשחרר אותי ואני אתן לך כל מה שאתה רוצה."

האנטר הסתכל עליה בשנאה שלפתע פניה התחלפו והוא ראה את מולי מסתכלת עליו בפחד, "האנטר, תשחרר אותי, מה אתה עושה?!"

האנטר כבר התכוון ללכת לשחרר אותה שנעצר, "אני לא מאמין לך! אם את באמת  מולי לא תהיה לך בעיה לענות לך על השאלה הזאת."

מולי הנהנה והוא שאל, "כמעט לפני כמה חודשים אני הגעתי לכאן בגלל סיבות אישיות שאותם בוודאי את יודעת, בפעם הראשונה שראיתי אותך ישר הקנטתי אותך ואת ענית לי תשובה חכמה, אם את באמת מולי את תזכרי מה אמרת."

מולי הסתכלה עליו במשך מספר שניות ואמרה, "יש לך מכנסיים מכוערות?"

האנטר הסתכל עליה ואמר, "תשובה לא נכונה!"

הלילית החליפה בחזרה לצורתה המקורית וניסתה להשתחרר , האנטר ראה שהיא מתחילה להצליח להתיר את הקשרים והוא לא ידע מה לעשות. הוא הסתכל סביבו בחיפוש אחר משהו שיוכל לעזור לו שלפתע הבחין שעל אחד המדפים נח בקבוקון עם נוזל שקוף, הוא זכר שמולי סיפרה לו שאלו מים קדושים. הוא רץ לעבר המדף וראה גם ספר כשופים, הוא לקח את שניהם פתח את הבקבוק ושף את תוכנו בצורת פלוס על הלילית בדיוק שהצליחה להשתחרר מהקשרים. היא צרחה בכאב ובזעם, אבל המים היו כמו סורגים שלפתע נכרכו סביב והיא לא הצליחה לזוז.

האנטר פתח את הספר ודפדף במהירות בחיפוש אחר משהו שיעזור לו לגרש את הלילית מתוך הגוף של מולי. וכעבור רגע מצא, קטע שמדבר על גירוש שדים. הוא ראה שבשביל לגרש את השד הוא יצטרך להגיד מספר מילים ולחזור עליהם עד שיראה שהשדה יוצאת מגוף הבן האדם. ברגע שתצא לתקוע בה סכין ולהכניס אותה לתוך מקום חשוך.

האנטר לא ידע מאיפה ישיג מקום חשוך בל הוא אמר לעצמו שעדיף שיתחיל למלמל את המילים כדי שהיא תצא החוצה מתוך הגוף, כי הוא הבחין שהשפעת המים מתחילה להפסיק להשפיע.

הוא הסתכל על הספר והתחיל להקריא בקול את המילים הזרות. הלילית קפאה לרגע על מקומה ואז התחילה לצרוח בכאב, מנסה להשתחרר. הוא המשיך להקריא רואה איך פניה של הלילית מתחילות להתקלף, מותירות חתיכות ריקות ושחורות.

האנטר המשיך להקריא גם כשראה שלפתע הלילית השתתקה והגוף התחיל לרחף מעל המיטה, הוא המשיך להקריא את המילים מרגיש אז הזיעה מתחילה לזלוג מעט במורד לחיו. הוא ניגב את הזיעה והמשיך להקריא שלפתע שמע קול פיצוץ אדיר והוא הבחין שהגוף של הלילית, שהיה מלא בחתכים עבים ריקים מלאים שחור מתחיל לצאת החוצה מתוף הגוף של מולי.

האנטר לא בזבז זמן, לקח את האולר שהיה בכיסו ותקע אותו במקום בו היה הלב של  הלילית. הוא ראה איך הגו מתחיל להתפתל, הוא ראה בספר שכתוב שחובה מיד להכניס את הלילית למקום חשוך וקר. הוא הסתכל סביבו והמקום היחיד שעלה בראשו היה ארון הבגדים. הוא פתח את ארון הבגדים הקטן, הוא רץ לבר הלילית שעוד עמדה מרחפת מעל הגוף של מולי. האנטר החזיק אותה בשתי ידיו וסחב אותה לתוך הארון, סוגר את הדלת אחריו ונועל אותה. כעבור כמה שניות הוא שמע טריקות וחבטות על דלת האון והיה בטוח שהדלת תישבר והלילית תצא החוצה, אבל כעבור כמה דקות שבהם לא נראה כאילו לא קורה שום דבר לדלת הוא התחיל להירגע ורץ לעבר מולי שהתחילה להתעורר.

מולי פקחה את עיניה הכחולות והסתכלה מבולבלת על החדר המבולגן.

"מה קרה כאן?" שאלה והחזיקה את ראשה, "הראש שלי כואב."

"את לא זוכרת מה קרה?" שאל האנטר.

היא הסתכלה עליו ואמרה חלושות, "לא... מה קרה?"

הוא חייך חיוך רך ואמר, "שום דבר שצריך להדאיג אותך, הכל כבר טופל.. אני יכול להגיד שאת  תהיי בסדר."

מולי הסתכלה על האנטר בהבעה מוזרה ואמרה בחיוך קטן, "אתה נראה בטוח לגבי זה."

האנטר חייך אך לא ענה. הוא הסתובב כדי לצאת שלפתע מולי אמרה, "נראה לי אני אחליף בגד."

האנטר הסתובב בחדות ואמר, "לא!'

"מה קרה?" שאלה, מבולבלת.

"בואי אני רוצה להראות לך משהו," אמר, הוא לקח את ידה והוביל אותה מחוץ לחדר. הם ירדו במדרגות ויצאו החוצה לכיוון היער.

"האנטר, לאן הולכים?" שאלה מולי. ההרגשה של ידו של האנטר בתוך יד העבירה בה זרמים חמים בתוך גופה.

הם נכנסו לתוך היער וכעבור כמה דקות האנטר נעצר ואמר, "תסתכלי על השמיים."

מולי הרימה את ראשה ופתחה את עיניה בהלם, אלפי כוכבים נצנצו בשמיים, מאירים באור בהיר את היער.

לפתע הבחינה שהאנטר מסתכל עליה, "יש לי משהו על הפנים?" שאלה ונגעה בפניה לנקות לכלוך לא ידוע.

הוא חייך ואמר, "את מקסימה, את יודעת את זה?"

היא הסמיקה במבוכה והוא אמר, "מולי, את מדהימה, את לא צריכה להתבייש בזה, את שונה מכל בחורה שהכרתי, אני אוהב את הדרך שאת עושה מה שא עושה, את מיוחדת."

היא חייכה והוא עשה כמה צעדים לעברה כך שעמדו כמה סנטימטרים אחד מהשני, "את מיוחדת ואני רוצה לבלות את הזמן שלי איתך."

והוא קירב את שפתיו לשפתיה לנשיקה איטית ומתוקה.