אנג'ל סאקורה

 כל הפיק נערך מחדש אז מומלץ לקרוא מין ההתחלה XD

***************************

רצנו, רצנו ככל יכולתינו. כזאבת האלפא עלי לדאוג שהלהקה תשרוד את החורף, אבל עלי לדאוג שנשרוד גם את אויבינו. יריה נשמעה מקרוב. הנגררת ביללאת כאב. סובבתי את ראשי אחורה. אחד מזקני האלפא "שטום העין" נפגע ברגלו. נעצרתי, רציתי לעזור לו. הוא הרים את עניו הצהובות אלי כאומר: תמשיכו בלעדי. הננהנתי אליו בעצבות אבל לבסוף חזרתי לריצה.

כמה מצערי הלהקה יללו בצער. נהמתי לעברם מילת עידוד. עוד מאט נגיע לחלקו האפל של היער שם ציידינו יאבדו את עקבותינו. הפנתי את ראשי חזרה לשביל, והינה כמה מטרים לפנינו הצללים האפלים של  היער. עוד יריה נשמעה, רק הפעם יותר קרוב.  הלהקה הגבירה את מהירותה. הגענו לצללים אך המשכנו לרוץ. אסור לעצור. הגענו לחלקו האפל ביותר של היער. העצים היו גדולים או סבוכים אם שורשים באורך שלושה זאבים.  זה מקום מסתור מצוין ללהקה קטנה: אור השמש בקושי חודר דרך עלי עצים ויש הרבאה מקומות מסתור.

הלהקה נעצרה. סקרתי בעניי מקומות מסתור אפשריים או פתאום ראיתי את זה, שני עצים החוצים זה את זה.

או מתחת לשורשהם כיס אוויר אשר להקה שלמה תכינסה. זה היה מקום מסתור מושלם, השורשים הסתירו אותו כליל. הזאבים נכנסו במהירות. אחרי כמה שניות ציידינו הופיעו. הם חיפשו אחרי הלהקה הנעלמה. אחרי זמן מה הם ויתרו או הלכו לדרכם. נשמתי לרווחה, הלהקה בטוחה. אבל לכמה זמן?

תגובות בבקשה!

		הפרק הבא