"אבל בסך הכול רציתי ללכת לשירותים!"

הפאנפיק מוקדש לרעות-Forever And More

------------------------------------------

תנו לי להסביר,אין לי שמץ של מושג איך הגעתי לרחוב דרך פריווט.

פשוט מצאתי את עצמי שם.

רגע אחד אני בבית,צועק על בן דוד שלי שיפסיק לחפור ורגע שני,אני רואה את השלט שמודיע:דרך פריווט מס' 4.

אני מודה שאף פעם לא הייתי בחלק הזה של לונדון,אבל כמו שאמר לי פעם אלבוס דמבלדור המעצבן,יימח שמו,"אין כמו לגלות מקומות חדשים".

אז..איפה היינו?

אה,כן,בקטע שהגעתי משום מה לדרך פריווט.

הרגשתי שאני חייב לשירותים בערך בשעה אחת בצהריים.

צלצלתי בפעמון של הבית הכי קרוב אליי.

"מי שם?"שאל קול מבפנים.

"אני...אני עובר אורח תמים שחייב דחוף לשירותים!"אמרתי,קופץ מרגל לרגל.

"איך קוראים לך,עובר אורח?"שאל הקול הזה.

"אני...אני דראקו מאלפוי..תפתחו לי בבקשה!"התחננתי.

"מאיפה השם הזה מוכר לי?"שאל הקול.

"אין לי מושג,רק תפתחו!"אמרתי.

"פוטר!מוכר לך איזה מישהו בשם מרקו סלולרי?"שאל הקול.

"דראקו מאלפוי"אמרתי "לא מרקו סלולרי".

האיש ההוא מבעד לדלת הוא בטח דביל אמיתי.

מרקו סלולרי,פחח.

הוא עוד ייצטער על היום שבו פגע בדראקו מאלפוי!

"דראקו מאלפוי?"נשמע עוד קול,מוכר למדי.

"או מרקו סלולרי,לא ממש הבנתי"אמר הקול הראשון.

"אני דווקא מכיר דראקו מאלפוי אחד"אמר הקול המוכר.

"תפתחו כבר!"צרחתי,מיואש "אני עוד שנייה משתין במכנסיים!"

"אנחנו נפתח כשנסיים את השיחה!"אמר הקול הראשון.

"תפתחו עכשיו!"צרחתי "אני אדם במצוקה!"

"טוב,טוב!"אמר הקול הראשון.

"אני פותח!"אמר הקול המוכר,הוא נשמע מוכר לי עוד יותר מאי פעם.

הדלת נפתחה.

זה היה פוטר.

"מאלפוי,מה אתה עושה בדרך פריווט?"שאל פוטר.

"מה אתה עושה פה בעצמך?"שאלתי בערמומיות,שוכח למה דפקתי על הדלת שלהם בכלל.

"זה הבית שלי!"אמר פוטר.

"אתה צוחק עליי!"אמרתי.

פוטר הניד בראשו.

"אז אני יכול להיכנס לשירותים?"שאלתי,עוד שנייה אני באמת אשתין במכנסיים,ולא רק בגלל שהתאפקתי יותר משלוש שעות.

		הפרק הבא