הנה עוד ערב אבוד

כל היום אני כמו משוגע
מתקשר אלייך את לא עונה
הנה עוד ערב אבוד...

לסיריוס בלאק לא מבריזים. גם לא אחד מהקונדסאים. סיריוס הוא פשוט לא הבחור להבריז לו. הוא כל כך סיריוסי("כן, רמוס, 'סיריוסי' היא מילה! זה בדיוק כמו ש'רמוסי' היא מילה!" "אני לא חושב ש'רמוסי' היא מילה, סיריוס...") שאי אפשר, פיזית, לעשות את זה. הגורל ימנע את זה!
אך נראה שבאותו ערב, לגורל היו תוכניות אחרות, מאחר והשעה כבר הייתה שמונה, ובכל זאת -  לא נראה אף רמוס לופין מול האח של חדר המועדון, עוזר לסיריוס לסדר את אוסף קלפי צפרדעי השוקולד שלו.
הוא כבר שלח לו כמה ינשופים, אבל הם חזרו עם המכתב שהיה עדיין סגור, מבולבלים קלות. סיריוס פשוט לא הצליח להבין מה קרה להם.
רמוס לא היה מהמאחרים או מהמבטיחים-ובורחים(מונח שסיריוס המציא על אנשים שמבטיחים הבטחות אבל בורחים לפני שיאלצו לקיים אותן. רמוס נהג להזכיר לו בקביעות ובקול מעצבן שזאת ההגדרה המדויקת של סיריוס), בכלל לא. אם הוא הבטיח שהוא יעשה משהו בשעה כלשהי, היה עושה זאת. אם הוא הבטיח שישב בשולחן ליד השולחן שבו הדייט של סיריוס התקיים כדי שיוכל לברוח ברגע שזה יעשה דביק מדי, היה עושה זאת. אם הבטיח שיעזור לסיריוס לסדר את אוסף קלפי צפרדעי השוקולד שלו בשבע בחדר המועדון של גריפינדור, היה עושה זאת, לעזאזל!
אבל בכל זאת, השעה הייתה שמונה בערב. סיריוס היה בחדר המועדון של גריפינדור. קופסא עם אוסף מבולגן של מאות קלפי צפרדעי שוקולד הייתה מונחת על הספה.
ולא נראה שום רמוס לופין באופק.

מסתכל על התקרה הלבנה
מתעלם מהשעון כל שעה
הנה עוד ערב אבוד...

סיריוס החליף תנוחות כל כמה דקות.
מישיבה על הריצפה, לשכיבה על הספה, לפרקדן... הדקות עברו, והוא הגיע לשלב ההכחשה.
"זה לא שהוא הבריז, הוא פשוט שכח... לא, לא שכח, ברור שלא! הוא פשוט לא שם לב לדקות שעברו, כן!"
תלמיד שנה שנייה הביט בו במבט מוזר, טיפה מבוהל.
"או שבעצם... הדקות לא באמת עברו! אני רק מדמיין אותן! כן, כן, עכשיו רק שש וחצי ורמוס יבוא בעוד רק חצי שעה!"
בשלב הזה, תלמיד השנה השנייה קם והלך לכיוון חדרי הבנים, משאיר את תלמיד השנה השביעית לבדו בחדר המועדון שהלך ונעשה ריק יותר ויותר.

כל הלילה
מתהפך במיטה
כל הלילה
לא ישן לדקה
כל הלילה
סופר מאות של כבשים
את לא מטלפנת

אבל הדקות עוברות והשעון מתקתק ועדיין, חסר המועדון ריק באופן משווע מרמוס לופין.
סיריוס התחיל לטייל בחדר המועדון, חוקר כל פינה ופינה, כל אינץ' ואינץ', כל פרט ופרט... הכל כדי שלא ישעמם לו, אבל זה לא עובד.
לבסוף חזר לספה, נופל עליה בכבדות ומתחיל לספור את הקלפים שלו. צפה בראשו המחשבה לסדר אותם בעצמו, אך הוא פסל אותה במהירות. הרי רמוס צריך להג- לא, רמוס יגיע בכל רגע! הוא יהיה מאוד מאוכזב אם יגלה שבא לחינם!
אך בכל זאת, סיריוס לא ראה סימן לרמוס.

מתקלח ורואה חדשות
מחמם איזה מרק קופסאות
הנה עוד ערב אבוד...

סיריוס שב לחדר המועדון, גורר את רגליו. הוא כבר ביקר במטבח(וחזר עם כמה עוגיות), במקלחות המדריכים(המדריכה הראשית של רייבנקלו לשעבר גילתה לו את הסיסמא בשנה שעברה, כשהייתה תלמידת שנה שביעית) ואפילו כמעט נכנס ניסה להכנס לחדר המועדון של סלית'רין כדי למתוח את סבר-מאוס, אבל אז חשב שאולי רמוס כבר הגיע ופתח בריצת אמוק חזרה לחדר המועדון של גריפינדור.
מאחר וזה היה בקומה השביעית וסיריוס היה מול חדר המועדון של סלית'רין במרתפים, כשהגיע סיריוס לחדר המועדון של גריפינדור הוא היה מיוזע ומתנשף, וכל זה רק כדי לגלות שהאישה השמנה לא נמצאת בדיוקן שלה.
רק לאחר כארבעים דקות של ישיבה על הרצפה ותסכול, האישה השמנה מעדה את דרכה בשכרות חזרה לתוך דיוקנה.
לאחר שפלט את הסיסמא ברוגז היא הסתובבה על צירה, מצחקקת. ועדיין, חדר המועדון היה ריק באופן מרגיז.

לא יודע מה לעשות עם עצמי
אם לקום או להשאר לידי
הנה עוד ערב אבוד...

סיריוס כבר התייאש. הוא כנראה לא יראה את רמוס היום. הוא בטח הבריז לו או משהו. אולי הוא בעצם בדייט, כמו שסיריוס בעצמו לחץ עליו לעשות כבר הרבה מאוד זמן... משום מה, המחשבה של רמוס נמצא במדשאות עם איזו פרוצה מצחקקת שמוצצת את צווארו הרך והלבן די הרגיזה את סיריוס. "הוא לא צריך להיות אתה," גמר סיריוס במחשבתו. "יש בהוגוורטס אנשים הרבה יותר טובים בשבילו. הרבה יותר מתאימים בשבילו."
כמו מי, למשל?
הוא חשב על כל מיני בנות, רבות ומגוונות. וסיריוס הכיר המון בנות, אולי את כל הוגוורטס. הוא פסל את כל בנות השנה הראשונה עד רביעית מיד. רמוס הרי היה בן שבע עשרה, כמעט שמונה עשרה. אם היה יוצא עם מישהי שהיא פחות מבת חמש עשרה – שש עשרה, זה היה ממש לא בסדר.
מאיזושהי סיבה מוזרה, סיריוס לא מצא אף בת אחת שתוכל להיות החברה המושלמת של ירחוני.
בכל אחת מהבנות שחשב עליהן היה איזשהו פאק, או תכונה מסוימת שסיריוס ידע שרמוס פשוט לא יוכל להסתדר אתה.
ירחוני צריך בת שתהיה קלילה ואוהבת לכייף, אך גם חכמה, אינטליגנטית וצינית. היא צריכה לקבל את העובדה שהוא איש זאב, ולהיות קצת חייתית בעצמה. היא חייבת כמובן להיות מכשפה מוכשרת, ואם אפשר כדאי שגם תהיה גריפינדורית. סיריוס לא אהב לחשוב את זה, אבל לדעתו, רמוס היה צריך נערה עם שושלת של קוסמים. זה לא שהוא דגל בתאוריית ה'טהורי דם הם הגזע העליון וכל השאר סתם טינופת' שמשפחתו נהגה הזכיר בכל הזדמנות, אבל קוסם מוכשר כל כך כמו רמוס חייב לצאצאים שלו אמא מוכשרת בדיוק כמוהו.
או אבא.
"די!" קרא סיריוס בקול.  "אני חושב יותר מדי מחשבות... הראש שלי מתחיל להשתגע."

את חייבת לנסות להתקשר
עוד שניה אני מתפורר
הנה עוד ערב אבוד

הזמן המשיך לזרום, וסיריוס עדיין לא עזב את חדר המועדון. אולי רמוס יגיע עכשיו... ואולי לא.
לפתע, משהו מוזר קרה. ידיו של סיריוס התחילו... להתפורר. וכך גם רגליו. ולאט לאט, סיריוס כולו התפורר. התחושה לא כאבה, אבל היא הייתה מוזרה. כמו מין דגדוג כזה. זה קרה מהר, וסיריוס ידע שאין לו הרבה זמן עד שההתפוררות המוזרה הזאת תגיע לליבו ולראשו.

"רמוס, בן אדם מזורגג שכמוך שהבריז לי, אני שונא אותך!"

***

הפרק הבא יתפרסם בעוד כשבוע, אני מניחה.