Mary's song-סונגפיק

"אלבוס! ג'יימס! לילי!תתלבשו בבקשה! משפחת מאלפוי תגיע בעוד חצי שעה!" צעקה ג'יני, כששרביטה בוחש במרץ בסיר הפסטה שעמד על הכיריים. היא הרימה אותו, סובבה במומחיות ושפכה את המים לכיור. כוס זכוכית הועפה ממקומה על השיש ונשברה. בהיסח הדעת, ג'יני הרימה את שרביטה וצעקה "רפארו!" הכוס התאחתה, וג'יני תפסה אותה.

הארי נכנס למטבח ברגע בו ג'יני התחילה לבשל את הרוטב. הוא נישק אותה נשיקה חפוזה. "איזה קטע... מי היה מאמין שמשפחת פוטר ומשפחת מאלפוי יהיו חברות אי פעם..." אמר.

תוך כדי ערבוב היא ענתה לו:"לגמרי. אסטוריה ממש מתוקה... ואיך אתה עם דראקו? לפי מה שאני רואה יש לכם הרבה נושאי שיחה משותפים."

"כן. אני לא מאמין שפעם היינו יריבים. זה היה ללא ספק בזבוז אחד גדול. והילדים שלנו מסתדרים כל כך יפה עם סקורפיו הקטן..."

"כבר לא כל כך קטן-הוא כבר בשנה הרביעית בהוגוורטס, ממש כמו אלבוס שלנו. היית מאמין?"

צעדים נשמעו, וכעבור כמה שניות שלושת ילדי משפחת פוטר התייצבו במטבח. "אתם צריכים עזרה?" שאלה לילי בנימוס מושלם. ג'יני עזבה את הרוטב שלדעתה כבר היה מוכן, וליטפה את ראשה. "נסיכה שלי... אתם יכולים לערוך שולחן. תשתמשו בסכו"ם שבמגירה השנייה." בתיאום מושלם אלבוס ולילי ניגשו למגרה, אבל כשפתחו אותה הסכו"ם ריחף באוויר. הם עמדו שם, קפואים מתדהמה, עד שג'יימס אמר:"אני כבר בן שבע עשרה...  למה לטרוח?" אלבוס צחק. ג'יימס הניף את שרביטו, וכעבור כמה שניות השולחן כבר היה ערוך. הפסטה מצאה את מקומה בין העוף לפשטידת הדלעת, והמשפחה עמדה, מתפעלת ממעשה ידיה.

פעמון הדלת צלצל. לילי קיפצצה בהתרגשות. הארי ניגש לפתוח את הדלת. "ערב טוב" אמר. הוא חיבק את אסטוריה, לחץ ידיים עם דראקו וליטף את ראשו של סקורפיו, שניגש מיד אל אלבוס, ג'יימס ולילי. הילדים עלו למעלה. ארבעת המבוגרים התיישבו על הספות שבסלון, והתחילו לדבר.

הילדים התיישבו בחדרו של ג'יימס, בו היה החלון הגדול ביותר. סקורפיו הוציא מקפל נסתר מתחת לחולצתו בלונים והביט בשאר הילדים בערמומיות. תוך כמה דקות, הבלונים כבר היו מלאים במים, ונזרקו אל עבר הרחוב הריק שמתחת. בכל פעם שמוגל כלשהו עבר בסביבה, דבר שקרה לא מעט בלונדון, ארבעת הילדים מיהרו להסתתר, כשבבת צחוק על פניהם.

בדרך כלל ג'יימס היה מצהיר שהוא כבר גדול מדי בשביל המשחק הזה, וגם אלבוס לא היה מתלהב במיוחד, אבל משהו בנוכחותו של סקורפיו גרם להם לרצות לשחק כמו ילדים קטנים.

לילי הסמיקה בכל פעם בה סקורפיו הסתכל עליה. אלבוס חשב שזה ממש שקוף, אבל למזלה לא נראה שסקורפיו שם לב לכך, או שזה מפריע לו. הם שמעו את קולו של הארי שקורא להם לרדת למטה לאכול. בצער מסוים הם  השאירו שם את הבלונים המלאים. הם ייאלצו לחכות להם עד אחרי הארוחה.

I was seven and you were nine
I looked at you like the stars that shined
In the sky, the pretty lights
And our daddies used to joke about the two of us
Growing up and falling in love and our mamas smiled
And rolled their eyes and said oh my my my.......

לילי הסתכלה על סקורפיו. השיער הבלונדיני הכהה מעט יותר משיערו של אביו, העיניים האפורות המדהימות האלה... היא התנערה. תפסיקי לחשוב עליו, לילי! הוא גדול ממך בשנתיים! חוץ מזה, הוא חבר של המשפחה, זהו. אף פעם לא יהיה ביניכם משהו, זה לא כאילו שהוא בכלל מסתכל לכיוון שלך...

היא הכריחה את עצמה להתרכז במנת העוף המעולה שישבה בצלחתה.

הארי ודראקו ראו את המבטים החטופים של לילי על סקורפיו, ועל המבטים בכיוון ההפוך, אלה שלילי פספסה. שני הגברים הסתכלו אחד על השני וחייכו. שניהם הבינו מה קורה בין ילדיהם, וקיוו לתוצאה הטובה ביותר בשבילם, התוצאה שתגרום לילדיהם להיות מאושרים.

גם אסטוריה וג'יני החליפו מבטים בעלי משמעות דומה. ג'יני ליטפה את ראשה של בתה.

Well, I was sixteen when suddenly
I wasn't that little girl you used to see
But your eyes still shined like pretty lights
And our daddies used to joke about the two of us
They never believed we'd really fall in love
And our mamas smiled and rolled their eyes
And said oh my my my......

השנים חלפו, אלבוס וג'יימס מצאו עבודה, התחתנו ועזבו את הבית. לילי, שהייתה כבר בשנתה השישית בהוגוורטס, נשארה לגור שם עם הוריה.

סקורפיו המשיך לבוא כשמשפחתו באה לבקר. הוא כבר היה בן שמונה עשרה ועבד במשרד הקסמים, במשרה בכירה ויוקרתית ביותר, על אף גילו הצעיר. אחיה של לילי לא תמיד היו שם, אבל לדעתו זה היה רק יתרון. ככה הוא יכול היה להיות עם לילי לבד.

ארבעת המבוגרים כבר היו בטוחים שלא טעו אז, כשלילי הייתה בשנתה השנייה וסקורפיו ברביעית. הם באמת התאהבו. סקורפיו נהג להישאר בבית פוטר גם הרבה אחרי שהוריו כבר הלכו, ולהתעתק אחר כך לביתו.

Take me back to the time we had our very first fight
The slamming of doors instead of kissing goodnight
You stayed outside till the morning light
Oh my my my my....

"אבל, לילי... את יודעת שאני אוהב אותך, את יודעת שזה לא בגללך."

"תעזוב אותי, סקורפיו!" היא הייתה על סף בכי.

"תראי, אם את לא רוצה אני לא אסע לשם... אני יודעת שזה רחוק ושאני לא אוכל להתעתק ולבקר אותך לעתים קרובות, אבל מדובר פה בעתיד שלי. תנסי להבין את זה" הוא אמר ברכות.

"מי אמר שאני לא מבינה?! אני הכי מבינה בעולם! מה אכפת לי? תיקח את העבודה המזורגגת הזאת. אין לי שום בעיה עם זה." עכשיו היא כבר באמת בכתה.

סקורפיו ניסה לחבק אותה, אבל היא דחפה אותו מעליה ורצה לחדרה.

סקורפיו נאנח, ובקול נפץ התעתק משם.

למחרת בבוקר לילי יצאה מהדלת כדי לרכב על מטאטא (עוד לא מלאו לה שבע עשרה) ולבקר את בת דודתה. רק רוז ידעה לנחם אותה.

לילי הופתעה לראות את סקורפיו יושב על המדרגה שלפני הבית, ראשו טמון בין כפות ידיו. מתחת לעיניו האפורות היו כתמים שחורים מחוסר שינה. נראה שלא היה מודע לכך שהיא מסתכלת עליו.

"סקורפיו?" קראה בהפתעה.

סקורפיו הסתובב, מופתע לא פחות ממנה. הוא קם על רגליו.

"לילי... אני ממש מצטער על אתמול. חשבתי שתשמחי. אבל אם את לא אוהבת את זה אני אוותר על העבודה הזאת. את יותר חשובה לי."

"סקורפיו... גם אני מצטערת. הגבתי בצורה מוגזמת. אני יודעת כמה שהקידום הזה חשוב לך, ואני רוצה שתהיה מאושר, באמת. לא נורא אם נתראה פחות למשך תקופה."

הוא סקר את עיניה הכחולות-ירקרקות. שילוב של עיני אימה ועיני אביה יחד. צבע העיניים של לילי היה הצבע האהוב עליו בעולם כולו. הוא ידע לקרוא אותה לפי העיניים. היא אף פעם לא הצליחה להסתיר ממנו משהו. עכשיו עיניה הביעו צער ואהבה. הוא נאבק בדחף לנשק אותה.

הוא ליטף את שיערה הארוך, הג'ינג'י. "אני אוהב אותך" לחש.

"גם אני אוהבת אותך"

סקורפיו הפסיק להיאבק, וצלל אל תוך שפתיה.

A few years had gone and come around
We were sitting at our favorite spot in town
And you looked at me, got down on one knee......

סקורפיו התארגן ליציאה. שם, במשרד החדש שלו, הוא חשב על המתנה המושלמת ליום הולדתה השבע עשרה של לילי: טבעת אירוסין בגוון כחול-ירקרק, צבע עיניה של לילי.

הוא הסתכל שוב על המכתב שקיבל מלילי לפני חודש בדיוק.

סקורפיו,

מתוכננת לנו יציאה להוגסמיד ב14 לפברואר, לכבוד ולנטיין, ויום ההולדת שלי! היית מאמין שנולדתי בולנטיין?... אני מאוד רוצה שתהיה שם, אתה חושב שתוכל לקחת יום חופש?

תנחש מי אני רוצה שיהיה הדייט שלי...

תוכל לשלוח לי ינשוף עם תשובה? אם אתה יכול לבוא-ניפגש בפונדק שלושת המטאטאים.

אוהבת,

לילי.

הוא חייך והתעתק להוגסמיד.

כל תלמידי הוגוורטס מהשנה השלישית ומעלה היו שם, מחולקים לזוגות.

הוא חיפש את לילי במבטו. כשמצא אותה, הוא פילס את דרכו בין האוהבים וחיבק אותה מאחור. "התגעגעתי" לחש באוזנה.

רעד של חמימות עבר בלילי. היא הסתובבה אליו וחיבקה אותו.

"אני כל כך שמחה שהצלחת להגיע!" אמרה באושר.

"גם אני" ענה בפשטות.

מדאם רוזמרטה ניגשה אליהם. "מה אתם רוצים להזמין, חמודים?"

"יין דבש, בבקשה" אמרה לילי.

"פעמיים." אמר סקורפיו.

מדאם רוזמרטה הנהנה והתרחקה מהם. כשחזרה עם שתי כוסות יין דבש, הזוג כבר היה שקוע בשיחה שאמורה לפצות על החודשיים בהם לא נפגשו. היו להם כל כך הרבה דברים לספר אחד לשני...

בדיוק כשלילי הודיעה לו בצער שהיא צריכה לעזוב ולחזור להוגוורטס, הוא תפס בידה, מונע ממנה ללכת.

היא הסתכלה עליו בסקרנות.

סקורפיו כרע ברך והוציא מכיסו את הטבעת.

נראה היה שהזמן עצמו עצר מלכת. כל יושבי הפונדק בהו בהם בהתרגשות.

"לילי, אני אוהב אותך. תתחתני איתי?"

לילי הסתירה את פיה עם ידיה בהתרגשות והנהנה במרץ, עיניה בורקות.

היא בקושי הייתה מודעת לכך שסקורפיו משחיל את הטבעת על אצבעה. היא הייתה מאושרת מדי.

כל אותו היום היא הסתובבה עם חיוך על הפנים, והוא לא נמחק גם כשנרדמה לבסוף וחלמה על רגע החתונה.

Take me back to the time when we walked down the aisle
Our whole town came and our mamas cried
You said I do and I did too
Take me home where we met so many years before
We'll rock our babies on that very front porch
After all this time, you and I....

יום החתונה היה ללא ספק היום המאושר ביותר בחייו של סקורפיו.

הוא ידע רק שאביו ואימו כנראה בוכים בשורה הראשונה, ליד הוריה של לילי.

אלבוס וג'יימס, השושבינים שלו וחבריו הטובים ביותר, ליוו אותו לאורך כל אותו היום.

לילי הייתה פשוט יפהפייה בשמלה הלבנה שלבשה, אותה שמלה שאימה לבשה ביום בו התחתנה עם הארי פוטר. רוז וויזלי וג'ולייט, חברתה הטובה ביותר של לילי, היו השושבינות שלה.

לילי זרקה את הזר ומגי, בתם של טדי ו-ויקטואר לופין, תפסה אותו בתדהמה.

"די, סקורפיו! תן לי להוריד את כיסוי העיניים הזה!" אמרה לילי, ספק בכעס ספק בצחוק.

"לא עד שנגיע. תפסיקי להתלונן, אנחנו כמעט שם".

הם הגיעו, כיסוי העיניים הוסר מעל עיניה של לילי מאלפוי-פוטר. היא הסתכלה בתדהמה.

"ברוכה הבאה לבית החדש שלנו! אוהבת?"

"אוהבת? אני מתה על זה!" היא נישקה אותו בלהט.

הוא ערך לה סיור זריז בבית, והם נשכבו על המיטה הענקית. לילי בהתה בתקרה הגבוהה.

"וואו." אמרה.

"לילי בלי מילים? זה רגע נדיר..." צחק סקורפיו, ולילי זרקה עליו כרית.

I'll be eighty-seven; you'll be eighty-nine
I'll still look at you like the stars that shine
In the sky, oh my my my....

הם ישבו על הנדנדה שבמרפסת, מחזיקים ידיים. לילי הצביעה על כוכב נופל.

"תביעי משאלה" אמר סקורפיו.

"בשביל מה? כל המשאלות שלי התגשמו."