זה כאב, זה צבט לי את הלב,
זה פצע בכוח, שבר, הרס, השפיל.
זה היה קשה יותר משהעזתי לדמיין...
קשה יותר וכואב יותר
זה השאיר לי פצע עמוק שלעולם לא ירפא.
צרחתי,
בכיתי, כעסתי...
נישברתי.
אהבתי אותו,
באמת,
בכול ליבי.
אבל כניראה, הוא לא אהב אותי.
נעלבתי, ברחתי, רצתי.
ולרגע לא הפסקתי.
וחשבתי שבאמת זה יכל להצליח,
שנאהב אחד את השני, לרגע לא בכוח.
שנשמח ונצחק כמו כול זוג אחר,
טעיתי, הוא וויתר,
ורק עכשיו זה התברר.
המשכתי לרוץ בין שיחים ועצים,
לא עצרתי לרגע, מעדתי והתרסקתי על האבנים.
שרוטה וחבולה קמתי והמשכתי לרוץ,
הגעתי לתהום. ממנה לא חוזרים.
קפצתי, אין דרך חזרה,
כאילו שהייתי רוצה.
|