בילי - ואבני הירח

זה היה היום הכי חם בשנה. בילי, ילד בלונדיני נמוך קומה ורזה, פסע לאורך המדרכה בדרכו הביתה. לפני כמה רגעים חזר מהמכולת ובידו הימנית החזיק כיכר לחם וחלב, ובידו השמאלית החזיק שקית ובתוכה המון סוכריות קופצות בכל מיני צבעים. העוברים והשבים תקעו מבטים מוזרים בילד הקטן בן ה 10. בילי לא הבין מדוע כולם מסתכלים עליו. הוא היה נראה מטופח כרגיל, שיערו מסורק לצד ולבש בגדים יקרים. כראוי לכל תושב בשכונה היוקרתית בה גר.
בחוץ שרר חמסין איום. היו רק מעט אנשים ברחוב אבל גם זה רק כדי לקנות דבר מה.
"שלום לך בילי. נערי היקר!" אמרה הגברת רוז שהייתה בדיוק בדרך לקנות זרעי מלפפון לגינת הירק שלה.
בילי אינו ממש חיבב את האישה שכל הזמן היתה צובטת אותו בלחייו."אמ, בוקר טוב לך גברת רוז. יום יפה בחוץ לא?" אמר. בעוד הגברת רוז צובטת את לחיו השמאלית.
"אולי. אני חושבת שיותר מדי חם. הפרחים המסכנים שלי עלולים להתייבש!" נאנחה הגברת רוז. "טוב, אני חייבת ללכת. להתראות, בילי חמוד!". אמרה והמשיכה לצעוד לכיוון החנות.
בילי דילג לו ברחוב ואכל את הסוכריות הקופצות שבידו. הוא היה בדיוק בדרך לחנות הממתקים של מר תומאס. כאשר בילי נכנס לחנות, פעמון הדלת צלצל כהרגלו. הוא הסתכל על החנות האהובה עליו וראה המון ממתקים בכל מיני צבעים. שוקולדים, סוכריות קופצות, סוכריות גומי, צמר גפן מתוק ועוד. הכל היה שם צבעוני וססגוני. חנותו של מר תומאס היתה החנות המועדפת עליו ביותר, אחרי חנות הצעצועים, כמובן. תומאס היה איש מבוגר בעל כרס עבה. הוא היה חצי קרח והיה לו שפם עבה ובלונדיני. לאחר כמה דקות ראה בילי את טומס הזקן מתקרב אליו וחיוך לבבי מרוח על פניו. "בילי! שלום איש קטן. עוד פעם גברת סמית' שלחה אותך לקנות דברים במכולת?" שאל תומאס.
"כן, אבל היא הסכימה לי לקנות סוכריות בכסף שנשאר. אז קניתי ולא נשאר לי כסף לקנות משהו בחנות שלך." נאנח בילי.
"חכה שניה בילי, אני רוצה להביא לך משהו" אמר תומאס ויצא לכיוון המחסן. כעבור כמה רגעים חזר ובידו טבלת שוקולד גדולה. "זהו שוקולד חדש, רוצה לטעום?" אמר וחיוך עלה על שפתיו.
"בהחלט!" אמר בילי בשמחה ולקח קובית שוקולד. ברגע שהכניס את הקוביה לפיו התפשט חיוך על פניו והוא גירגר בהנאה, "זה מדהים!" אמר.
"אתה רוצה שאני אארוז לך?" שאל תומאס והלך לכיוון הדלפק כדי לקחת נייר שיעטוף בו את השוקולד.
"אבל אין לי כסף" נאנח בילי. תומאס התקרב אליו בחיוך ורק אמר "לא נורא, הפעם אני נותן לך בחינם!"
"וואו. תודה רבה מר תומאס!" אמר בילי בשמחה והלך לכיוון הדלת.
"אני חייב למהר, הדודה שלי תכעס. היא לא אוהבת שאני מבזבז הרבה זמן בחוץ" אמר בילי ויצא החוצה לרחוב.
הדרך הייתה מהירה וקצרה. לאחר כדקה הגיע לביתו שהיה גדול, בעל גינה ענקית המלאה בצמחי נוי. הוא נכנס בשער הגדול והלך בשביל החצץ לכיוון דלת ביתו. הוא דפק בלת שלוש פעמים ונכנס הביתה.
"דודה מרגרת?! דוד צ'ארלי?!" קרא בילי.
הוא הסתכל לכיוון המטבח ולאחר מכן לכיוון הסלון וחיפש קול או מישהו. כעבור כמה דקות יצאה אישה צעירה. היא לבשה סינר פירחוני בצבע ירוק ושיערה הבלונדיני הייה אסוף בפקעת. זאת הייתה דודתו של בילי, גברת סמית'

		הפרק הבא