bloody moon

 היי, אינלי מושג אם קראתם פעם פיק שלי. אני לא משו... וזה סוג של חיבור בין מה שכבר כתבתי.

                                                      ***

לפעמים הגורל הוא מוזר. זה היה ברור לי כשנכנסתי לאותו התא שהו ישבו שני הנערים האלה. אחד מהם היה גבוה ובלונדיני. היו לו עיניים חומות ומהורהרות. ברגע שנכנסתי הם הבהיקו בצבע שונה.

משחק של האור..

לשני היו כתפיים רחבות ושיער חום וגלי. היו לו עיינים ירוקות וזוהרות. הידיים שלו היו בגודל של הפרצוף שלי.

גנים מההורים?

"אפשר לשבת?"שאלתי.

שני הבנים בהו בי.

הגבוה השפיל מבט לכיסא שלידו. התיישבתי.

וככה נסענו בשתיקה. הרבה זמן.

באיזה שהוא שלב חמש בנות נכנסו לתא. בבת אחת הרמנו את מבטינו אליהם. נראה לי שהפחדנו אותם.

הם עמדו שם ללא מילים ופשוט הסתכלו עלינו.

"כן?" שאל הילד הגבוהה.

הבנות התנערו. אחת מהן פתחה את פיה לדבר. לפני שהיא הוציאה מילה, היא עפה אל תוך התא. בפתח עמדו שלושה נערים מגודלים. שריריהם בלטו מהחולצות.

אני לוקח אותם אחד אחד.

"הי, אתה, בלונדי, זוז מהדרך!" הם החלו ללכת לכיוון הנערה שדחפו.

כאילו תיאמנו את זה לפני, שלושתינו קמנו בבת אחת.

העיניים שלי הבזיקו בשחור. מבט לצדדים וחששותי אושרו. עינייהם של חברי לתא הבזיקו לרגע באדום.

נראה היה שכל התא התמלא בגופים הגדולים-שלא-לגילנו.

הנערים גיחכו והחלו לפסוע אלינו. אחד מהם ילל יללה זאבית.

הוא עבר את הגבול.

לשלושתנו היה מבט רצחני. נראה היה שהם החלו לפחד.
מאוחר מידי.

כל אחד מאיתנו תפס ילד בחולצה וזרק אותו למסדרון.

רציתי לרוץ אחריהם ולהוציא מהם את הקרביים באיטיות.

אבל אז ראיתי את הבנות ההמומות. כמו לפי סימן שלושתינו נירגענו והתיישבנו בכיסאות.

נראה היה שהן רוצות להודות לנו. אבל אז נופפתי ביד והם הסתלקו.

הנער רחב הכתפיים דיבר ראשון," קוראים לי כיילב. באתי מהצפון. השבט האדום."

הנער הבלונדיני חשף ניבים." אני מרטין, צרפת. שבט האגם."

גיחכתי. מוצצי דם. עלובים.

"אין לי ברירה..." הם הנהנו.

"לוסיאן."

עיניהם התרחבו."אתה-?"

"כן. חברי השנואים, צאצאו של המושיע, מתחיל המרד, החזק מכולם. צאצאו של לוסיאן האדיר."

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אני מתעורר בביקתה מעץ הגג עומד ליפול.

הראש שלי מסתחרר אבל אני מצליח להתיישב.

מולי עומד גבר במעיל שחור וארוך.

"הצלת אותי", אני ממלמל.

הוא שותק.

"תודה-"

האיש נונן אגרוף לחלון, והוא מתפוצץ.

"ממש לו", הקול שלו עמוק וצרוד.

אני מאבד הכרה.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------