מועדון הקשת בענן

הקדמה קצרה: אנחנו בשנה רביעית והיצור בלי האף(וולדמורט) נעלם לנו מהחיים XD

"כבודו, אני רשאית להיכנס?" שאלה מקגונגל.

"כמובן, היכנסי" השיב דמבלדור ולחץ על אחד הכפתורים בשלט שבידו. "מה רצית?" שאל.

"זה בנוגע לתלמידי בית הספר. חוששני שבית הספר כבר לא מגובש כמו שהיה בעבר. יש יותר מדי יריבות בין התלמידים" אמרה. "בעיקר בין הגריפינדורים לסלית'רינים".

"אני מבין..." ענה המנהל. "ומה את חושבת שיש לעשות בעניין?"

"תראה, דמבלדור, זה ידוע שמאז היעלמותו של וולדמורט חסר קצת עניין בבית הספר"  מקגונגל אמרה חלושות, "אין ספק שהוא העסיק פה רבים ותרם לשיח הבית ספרי" הוסיפה ואמרה.

"כן... אני בהחלט מסכים, אך איני מבין לאן את חותרת" אמר בסבר פנים רציני.

"אני חושבת שאנחנו צריכים להפעיל בבית הספר פעילות יצירתית. מועדון מיוחד שיוכל לקרב בין הבתים ושכל מי שנמצא בו יוכל לבטא את מי שהוא" הסבירה מקגונגל. "לא חשבתי איך אפשר לעשות את זה, אבל זה הרעיון באופן כללי".

"אני חושב שיש לי רעיון לגבי ההצעה שלך" אמר דמבלדור בחיוך.

"באמת?" שאלה מקגונגל בתמיהה. "מה הרעיון אדוני?"

"ובכן, בחודש האחרון התחלתי לראות סדרה חדשה בטלוויזיה, שאני חייב לציין שזו המצאה גאונית של המוגלגים. בטח שמתם לב שנעלמתי טיפה, סדרה באמת באמת מרתקת. בכל אופן, הסדרה מדברת על מועדון שנקרא "גלי קלאב" שזה בעצם מועדון מוזיקלי. זאת מעין להקה בית ספרית שמשתתפת בתחרויות ארציות ומופיעה מדי פעם בבית הספר. כל שבוע המורה שלהם נותן להם משימה שבועית שקשורה לנושא כלשהו והם צריכים להכין שיר שקשור. באופן כללי המועדון הזה נותן לכל אחד מהמשתתפים בו את האפשרות לבטא את עצמו ואת מה שהוא מרגיש" אמר דמבלדור בהתלהבות. "אני חושב שזה מה שאת מחפשת. לא?" הוסיף לשאול.

"הו בהחלט כן, אדוני!" אמרה מקגונגל בהתרגשות. "אני אוכל להיות האחראית על המועדון?" שאלה.

"סבורני שכן. אך מה הקשר שלך למוזיקה אם יורשה לי לשאול?" השיב.

"מעולם לא סיפרתי זאת, אך בצעירותי הייתי במקהלת מכשפות קטנה. כל הסולואים, היו מגיעים אליי בסופו של דבר" אמרה מקגונגל בגאווה והחלה לזמר לה בעודה יוצאת מהחדר ומודה לדמבלדור על הרעיון.

למחרת בבוקר נתלו דפי הרשמה למועדון החדש בכל רחבי בית הספר. תלמידים רבים רשמו את שמם על הדף וחיכו לאודישן הקרב לבוא.

"מה אתם אומרים, להירשם?" שאל הארי.

"אני בטוח נרשמת! זאת ההזדמנות שלי סוף סוף להראות את הכישרון שלי לעולם" אמרה הרמיוני בהתרגשות.

"גם אני ארשם" אמר רון. "אני לא הזמר הכי טוב, אבל זה נשמע כיף" .

"אני לא יודע..." אמר הארי.

"אתה שר מעולה. אתה חייב להירשם!" אמר רון.

"איך אתה יודע איך אני שר?" שאל הארי בתמיהה.

"שמעתי אותך שר במקלחת" אמר רון בצחקוק. "באמת, אתה חייב להפסיק עם השירים הקיטשיים האלה".

הארי הנבוך השפיל מבטו והסמיק מעט. "טוב נו..." מלמל ורשם את שמו על הנייר.

"נרשם למועדון הקשת בענן, פוטר?" שאל דראקו בלעג.

הארי שלף את שרביטו, אך למזלו, או שלא, סנייפ בדיוק הגיע לפתוח את כיתת השיקויים. "בלי שטויות, פוטר" אמר בתוקפנות בעודו מסובב את המפתח בדלת המנעול.

הארי הנהן, נכנס לכיתה והתיישב על-יד חבריו.

"עוד יומיים!" צעק רון בהתלהבות כשהגיע יום שלישי. היומיים האלה עברו כמו סיוט. הארי, רון והרמיוני התכוננו שלושתם לאודישנים שלהם ביום חמישי. הארי המשיך לזמזם לו במקלחת ומדי פעם רון זרק לו הערות לשיפור, הרמיוני שרה בכל מקום אפשרי(וגם לא אפשרי) ודרשה ביקורת כל פעם, גם אם היא לא באמת יישמה אותן בפעמים הבאות שנשמעו אותו הדבר. ורון, טוב רון לא ממש הצליח להתאמן מרוב שהיה עסוק בלעזור לחבריו. אבל לשם שינוי, הוא לא היה לחוץ במיוחד.

		הפרק הבא