אתה חי ואתה יכול

קוראים לי הפריאן ואני בת 17.רציתי לספר סיפור, שקרה בחודש מאי שנה שעברה.וככה הוא מתחיל בעצם, והסוף? אל תשאלו אותי עליו, הסוף עדיין לא התחיל...

הלכתי עם חברי הטוב מזה כבר שנים,מייק,במדרון הפורח בעיירה בה אנו גרים.היינו עדיין בפסגה,והיה ניתן לחזות בנוף המרהיב שנשקף אל מול העיניים.אך דבר אחד הפריע לי,מייק היה מדוכדך עד עפר, עיניו מושפלות כלפי הרצפה, ושרווליו מכסים את כל ידיו,דבר שא תואם את מזג האוויר היפהפה והחמים.כבר זמן מה אני מרגישה שמשהו אינו כשורה.הוא כבר לא מדבר איתי,כאילו כבר אין מייק.בהיתי בו למשך שנייה,ולאחר מכן ויתרתי כשהוא לא החזיר לי מבט,והמשכתי להתבונן על העמק ביתר תשומת לב מזויפת.לאחר מספר דקות הרים מייק את ראשו,ואמר בקול ברור "אני רוצה למות".סובבתי את פניי למשמע דבריו, פני מביעים הלם מוחלט.זה לא מה שקיוויתי שיאמר."אל...אל תג-תגיד את זה...אל תגיד את זה מייק" אמרתי לו בטון רועד ומשקשק, מגמגמת מההפתעה הכה לא נעימה."אני לא מרשה לך להגיד את זה!" חזרתי והמשכתי."אסור לך,אני לא מרשה לך להגיד את זה!שמעת אותי מייק?אסור לך!אסור לך!אסור לך!אני לא מרשה לך ואסור לך!אסור,אסור,אסור!"חזרתי על מילותיי שוב ושוב, רוקעת ברגלי ומנסה לשלוט בעצמי ללא הצלחה."למה אסור?אני רוצה ככה,מותר לי" הוא השיב לי בטון רגוע שהוציא אותי מאיזון."אני רוצה למות,החיים אכזריים אלי".מה שנכון נכון, אני ומייק גדלנו ללא הורים,בעיירה קטנה ונידחת בנורבגיה,בית יתומים קתולי לילדים זרים,הוא מארה"ב ואני מאנגליה,הוא ננטש על ידי הוריו,שלי רק מתו,אותו הוריו לא רצו,ונדמה שהנזירות לא אוהבות אותו במיוחד...

"אתה רוצה לדעת למה אסור לך?אתה רוצה?אסור לך בגלל שאתה חי!זה למה" המשכתי בטוני הרגוע והמזוייף עד בכי."אז אני חי,אז מה?ועככשיו אני רוצה למות.אני חי ואני לא רוצה ככה" הוא אמר לי שוב בטון שקול וצלול שנדמה לי כה לא הגיוני באותו רגע...

"זה שאתה חיי,אומר שאתה חי.שאתה נמצא פה.וזה אומר שאתה חי בעולם שאתה עומד לגלות.ואתה תקבל השראה, ותמצא אהבה,ותרחם על אנשים ותשנא ותתעב אותם...זה שאתה חי אומר שאתה יכול למתוח את הלחיים שלך לחיוך גדול גדול בגלל שאתה כל כך שמח.וזה אומר שאתה יכול להזיז את הרגליים שלך ואת הידיים שלך.וזה אומר שהלב שלך פועם יותר מאי פעם,ושבכל שנייה שעוברת אתה גדל.ובכל דקה אתה מתפתח וצומח...זה שאתה חי אומר שאתה תמצא אישה ותוליד ילדים,וזה אומר שתקים משפחה,ותשמור על מסורת משפחתית.וזה אומר שבסלון בבית שלך תהיה התמונה שלך עם ילדיך...וזה שאתה חיי אומר שאתה יכול לפתוח את הידיים שלך כל כך רחב,ולצעוק אהההההה במלוא גרונך,על הפסגה של ההר הזה.וזה אומר שאתה תרגיש משוחרר כי אף פעם לא עשית את זה לפני.ולא עשית עוד הרבה דברים...וזה שאני חיה אומר שאני פה,ושנינו יכולים למתוח את הלחיים לחיוך גדול בגלל שאנחנו שמחים,ואנחנו יכולים לצעוק אההההה על ההר הזה ממש.ובינתיים,אני יכולה לחבק ולאהוב אותך ורק אותך.ואני יכולה לעשות איתך ביחד את כל הדברים שלא עשינו לפני.ואנחנו יכולים להיות מעין משפחה,ובגלל זה אנחנו חיים.ואנחנו חיים."