Safe and sound

*פאנפיק נובי בעליל. הקריאה על אחריותכם, הוא די מחריד.*

פאנדום: ה"פ

תקופה: תקופת הקונדסאים.

ז'אנר: רומאנס, ואולי עוד...

דירוג: pg13

ויתור זכויות: כל הזכויות שמורות לרולינג, ואני לא מתכוונת להרוויח באופן כלכלי מהפיק הזה. הזכויות על שם הפיק שמורות ל- Capital Cities.

הערות: ביטוא עצמי.

תהנו!

קונדסאי למסיבה
 

היום שלי התחיל בשעה 5 וחצי בבוקר, כשהתעוררתי לאור הזריחה ולקול צרחותיהן הזועמות של שתיים מתוך ארבע הבנות האחרות שבחדרי. אני מסוג האנשים שאוהבים לישון עד מאוחר, אז אפשר להגיד שדי כעסתי על זה שהעירו אותי כל- כך מוקדם. טוב, לפחות עד שגיליתי למה הן צורחות. בפתח הדלת עמדו זוג בנים, ו- (בחיקוי עלוב לדרך שבה מדברות רוב הבנות בשכבה) 'לא סתם בנים, אלא סיריוס- ההורס- בלק וג'יימס- החתיך- פוטר!'.

רוב הבנות לא ממש נהנו מהביקור החביב של הבנים. סאם וקאלה צרחו עליהם במלוא גרונן, בעודן לבושות רק בפיג'מות קצרצרות, סקרלט, בחולצה כחולה גדולה וטרנינג שחור, נראתה כאילו היא רוצה להתמזג עם הקיר וג'נה סתם נמנמה. אני נשבעת לכם, לבחורה הזאת יש יכולת על טבעית להמשיך לישון לא משנה מה קורה מסביב. אני, בעודי מסדרת את שיערי הכהה והפרוע, התרוממתי מהמיטה וקראתי בקול צרוד ועייף את השאלה היחידה שעלתה בדעתי בשעה הזו של הבוקר- " מה קורה פה?!"

להפתעתי הרבה, כולם הפנו את מבטיהם לעברי, וסיריוס בלק התחיל לדבר. "אנחנו, ברוב חביבותינו, עלינו בשלווה במעלה המדרגות, רק בשביל לשאול את אחת הבנות שאלה פשוטה וללכת," הוא הצביע על קאלה ועיווה את פניו שחוסר רצון. "אבל זאתי התעקשה להתחיל לצרוח צרחות אימים, דבר שהעיר את כולכן. טוב, את כולכן חוץ מזאת," הוא הניד את ראשו לעבר ג'נה, שישנה בנעימים במיטתה. הסתכלתי עליו בפקפוק, אבל הוא ופוטר החזירו לי מבט קשוח, דבר שדי הפתיע אותי, משום שרוב האנשים מפנים די מהר את מבטם כשהם מסתכלים לי על העיניים.
"זה באמת נכון," הכריז פוטר. הסתכלנו אחד על השני עד שאחת הבנות פתחה את פיה. להפתעתי הרבה, הייתה זאת סקרלט, שהייתה כל- כך ביישנית שאפילו לא העזה לפצות את פיה בשיעורים, אף על פי שהייתה דוגמא ומופת לסטריאוטיפ של בית רייבנקלו.
 

"אם זה באמת מה שקרה, אז איך נכנסתם פנימה?" היא שאלה, שאלה שהייתה הגיונית לחלוטין לדעתי, אבל גרמה לבלק ולפוטר להתנועע באי נוחות קלה.

"סטפני," פלט פוטר, והסתכל על בלק.
"סטפני רובין? משנה שישית?" שאלה בתדהמה קאלה, שהכירה את סטפני מספיק טוב בשביל לדעת שהיא לא הייתה נותנת לפוטר ולבלק להיכנס סתם כך.
"לא," אמר פוטר. "סטפני משנה רביעית מגריפינדור. הבחורה הזאת גאון מהלך, ולקחו לה אולי שתי שניות לפתור את החידה שבכניסה," הוא חייך. "בכל מקרה, אנחנו באמת צריכים לשאול את מה שרצינו, ואז אנחנו מבטיחים שאנחנו הולכים. באמת," הוא הניח את ידו על לוח ליבו, בשביל 'להבטיח'.

"בסדר," הפטרתי. "תשאלו את סאם מה שבא לכם, ואז תסתלקו. אנחנו צריכות לישון, וחלקנו עייפות," אמרתי. לי זה נשמע הגיוני באותו רגע, משום שידעתי שאם פוטר ובלק פה, זה קשור בצורה כלשהי לחיי האהבה שלהם, מפני שאחרת הם לא היו באים בשעה כל- כך מוקדמת בבוקר, ושסאם היא הבחורה שעונה בדיוק על הדרישות שלהם- מקומרת, טיפה מרדנית ו- עד כמה שאני אוהבת אותה- דלוקה עליהם בצורה די מטרידה.
"מה?" הטה בלק את ראשו הצידה. "לא, אנחנו לא מחפשים סאם. אנחנו מחפשים את ביאטריס משנה חמישית. זו אחת מכן, נכון? כי אחרת זה די מביך..." הוא חייך חיוך נבוך- וסקסי למחצה, כמו כל החיוכים שלו לבנות הביישניות והרומנטיות, והעביר יד בשיערו הארוך והשחור, מעשה שהיה יכול להעיד על מבוכה אם לא היה זה סיריוס בלק.
 

פתחתי את העיניים בתדהמה, והעברתי את המבטים שלי מפוטר לבלק, מחפשת איזשהו רמז לצחוק על פניהן. אני ביאטריס. איך הם רוצים לצאת איתי? אני הרייבנקלואית הנמוכה והמתבודדת, עם העיניים בצבעים שונים שמלחיצות את כולן. אין מצב שמישהו רוצה לצאת איתי, ובעיקר לא הם. חוץ מזה, שאם הם היו רוצים להעתיק שיעורים, הם היו מבקשים מסקרלט, שלא רק שהייתה חכמה יותר מכל המורים, אלא גם הייתה מסכימה בגלל שהיא יותר מדי הפלפאפית מכדי להתמודד עם ריב איתם. קאלה, שכנראה חשבה כמוני משום שגם היא פערה את עיניה, שאלה בנימה מופתעת לחלוטין, שלמען האמת, אף על פי שחשבתי כך גם, די העליבה אותי- "ביאטריס? משנה חמישית?" כשבלק הנהן בחוסר סבלנות, היא סגרה את פיה ונשארה בהבעה המוזרה של ההלם.
 

"נו," קרא בעצבנות פוטר. "מי זו ביאטריס?" הוא שאל, תוך כדי קימוט מצחו. בסוף, אחרי התלבטות ארוכה, החלטתי שאין מנוס.
"אני," קראתי בקול הרבה יותר חלש ממה שתכננתי. כחכחתי בגרוני. "אני ביאטריס. מה יש לכם להגיד לי?" הטיתי את ראשי בשאלה.
 

"את?" שאל בלק בתדהמה קלה, שעלתה לי על העצבים. כנראה שהבעתי את הכעס על פניי, משום שהוא ניער את פניו, התעשת, ומלמל לעצמו. הוא הסתכל על פוטר, שחייך והפנה את מבטו אליי.

"טוב," חיוכו התרחב. "ביאטריס, יש לי הודעה בשבילך מרמוס לופין, שתוהה אם תסכימי ללכת איתו למסיבה ביום שישי הקרוב," עיניי התערפלו בתהייה, ואז הבנתי שהם מדברים על מסיבת חג המולד שעורכים תלמידי השנה השביעית בשישי הקרוב, זאתי שלא הייתה לי שום כוונה ללכת אליה, ובטח שלא עם אחד הקונדסאים. אפילו שרמוס לופין היה הקונדסאי הכי שלו ורגוע שראיתי בחיי.

"נו?" שאל פוטר. "את מסכימה?"

לפני שהספקתי להוציא אפילו מילה, התפרצה סאם בקריאת "ברור שהיא מסכימה!" נמהרת. היא חייכה חיוך מפתה ועפעפה אל הבנים. "עכשיו," היא הלכה אל הדלת. "אם תוכלו ללכת," היא נקשה עליה. בלק ופוטר סקרו את המראה של החדר פעם אחרונה גיחכו ופנו ליציאה.
"הוא יאסוף אותך מהיציאה לחדר המועדון בשישי ברבע לשמונה," קרא בלק בעודו קורץ לסאם, שהסמיקה.
"להתראות בנות!" הם קראו, ויצאו מהחדר בטריקת דלת רמה. שאר הבנות חזרו ברטינות למיטה שלהן ורק גררתי את רגליי בשתיקה מוחלטת אל המיטה, ונשארתי ערה עד שכולן התעוררו פעם שנייה, בעודי תוהה איך לעזאזל הצלחתי להשיג קונדסאי למסיבה.           

­­­­

***

תגובות בבקשה. ותהיו עדינים. פיק ראשון!

		הפרק הבא