ערפילאית האפר

פרולוג - אחות קטנה

ריין לא ידע מה לעשות.
הוא ישב בסמטה מכוסת אפר והביט בערפילים. וין ישנה לידו, מכורבלת בגלימה שהוא גנב לפני כמה ימים, שערה המלוכלך באפר מסתיר את פניה. ריין לא רצה להאמין שהילדה הקטנה הזו הייתה אלומנטיקנית, אבל ההוכחות הראו אחרת.
הוא נזכר בה בימים שלפני שברחו, כשגרו בבית אמיתי עם אמם. בחיוך העליז, בפרץ הצחוק המתגלגל שלה מדברים שהוא לא מצא בהם שום ייחוד. בקריאת השמחה שלה שקדמה את פניו תמיד: "אמא! ריין חזר!". בארשת הגאווה שעל פניה כשהראתה את המטבעות כשגנבה בפעם הראשונה. הוא לא היה בטוח למה הוא הגן עליה ולימד אותה. לא, זה לא היה נכון. בליבו הוא ידע. הוא עשה כי היא הייתה אחותו. היא הייתה אחותו והוא אהב אותה.
זו הייתה הסיבה שביום ההוא לפני שנה הוא לקח אותה איתו. הוא חזר הביתה, מרוצה אחרי שהצליח לגנוב כיכר לחם מהאופה, ושמע בכי ומלמולים משונים מתוך הבית. כשנכנס פנימה נגלתה לעיניו תמונה מחרידה. במרכז החדר שכבה גופתה של אוחותו התינוקת, דם מכתים את שמלתה האפורה ובחזה פצע משולש שצורתו כצורת העגיל של אמם. לצדה עמד הכסא היחיד בבית, שעליו ישבה אמו. היא אחזה בכוח בזרועותיה של וין בת החמש, כשהיא ממלמלת "מלכה. את תהיי המלכה שלו. את תחריבי את העולם". פניה של וין המתייפחת היו מכוסים בדם, ובאוזנה היה נעוץ העגיל של אמם שבו מתה אחותה. ריין הסתער קדימה, חטף את וין וברח.
במשך שנה הם נדדו באימפריה האחרונה, גנבו את מה שהיו צריכים והתחמקו מהחיילים שחפשו סקאא פושעים. לבסוף הם הגיעו אל לות'אדל. כעת, כשהיה ברור שוין אלומנטיקנית, הם היו צריכים משהו חזק יותר. ריין נסה להחליט מה לעשות ולבסוף הבין שיש לו שתי אפשרויות: הראשונה, הפשוטה יותר ויתכן שגם הבטוחה יותר, הייתה לצהטרף לצוות גנבים. זה יעניק להם מקום בטוח יחסית ומזון. אבל האלומנטיקה עדיין תהיה מסוכנת, וצוותי גנבים הם מסוכנים זה לזה. האפשרות השנייה הפחידה את ריין אפילו יותר: היא יכול לפנות אל האלומנטיקנים.
הוא לא ידע מי הם בדיוק, אבל הוא ידע שיש כאלה בבית בקצה שכונת הסדקים. הם היו גם סוג של פושעים, אבל חזקים ותוחכמים יותר. יתכן שהם יוכלו ללמד את וין איך לשלוט ולהשתמש בכוחה, ואיך להסתתר מהאינקוויזיטורים. הוא יוכל לעבוד בשבילם בתור תשלום על כך, או לשלם בדרך אחרת. זה יגן עליהם בפני הסכנה שבכוח של וין, אבל ריין חשב שהערפילנים עלולים להסגיר אותם. הוא היה חייב לבחור מה לעשות.
הוא ישב שם מהרהר ומביט בערפילים עוד שעה ארוכה, ולבסוף בחר את דרכו.

כעבור כמה שעות עמדו ריין ווין מול דלת כבדה בקצה של סמטה מלוכלכת. עיניו החדות של ריין הבחינו בפתחי הצצה בקירות ובמנעולים על הדלתות. ללא ספק, האנשים שגרו כאן לא היו שומרי חוק. הוא נשם נשימה עמוקה ודפק על הדלת. היא נפתחה מיד. האיש שפתח להם את הדלת לבש חליפת אצילים נקייה מאפר. הוא היה גבוה למדי, עם שיער בהיר, ונראה כבן שלושים. מאחוריו נראו יושבים סביב שולחן איש דומה לזה שפתח את הדלת, אשה כהת שיער שבחנה את ריין בחשדנות, איש שנראה כמו סקאא מטעים ובחן ערימת ניירות ואדם שנראה כמו חייל והחזיק בידו פגיון. הם כל החמישה נראו מופתעים ומודאגים מההפרעה. "שלום" אמר האיש שבפתח הדלת "מה אתם מחפשים כאן?". ריין הביט בו בהיסוס. הוא לא היה בטוח מה לענות. לבסוף הוא אמר "אני ריין. זו וין. אמרו לי שאתם אלומנטיקנים". האנשים נראו מופתעים. "זה נכון" אמרה האישה לאחר רגע "חלקנו. למה באת לכאן? אתה שייך לאחד הצוותים בסביבה?" "לא" אמר ריין בשקט, מתחיל להרגיש מעט יותר בטוח בעצמו "אני רוצה לבקש את עזרתכם". המשפט הזה הדאיג אותו. עזרה לא הייתה דבר שאנשי העולם התחתון הכירו, ולהוא חשש שהאלומנטיקנים ילעגו לו. איש מהם לא עשה זאת. האיש שבפתח הדלת חייך ושאל "במה?" "וין אלומנטיקנית" האנשים בחדר נראו מופתעים, והחייל נראה כאילו הוא רוצה להגיד משהו, אבל ריין המשיך. "אני רוצה לבקש שתלמדו אותה. תראו לה איך להשתמש בכוח שלה ואיך להסתיר אותו." קולו קיבל נימה נואשת "אני מבטיח, היא תהיה שימושית אם תלמדו אותה, ותעזור לכם בחזרה. גם אני אעשה מה שתבקשו. רק תגנו עליה" סיים בתחינה. בעיניהם של האנשים נראו רחמים מפתיעים. הם החליפו מבטים, ולבסוף אמר סקאא המטעים "נראה לי שכדאי לעזור להם, קל. זה הדבר ההוגן לעשות". האיש שבפתח הדלת הנהן. "אתה צודק. בואו תכנסו" הוא פנה אל ריין ואל וין "קוראים לי קלסייר."

וין ישבה ליד האש באח שבמבנה הנמוך ובחנה בזהירות את החרוזים הקטנים שנתנו האיש שדמה לקלסייר והציג את עצמו בשם מארש, האשה, שנקראה מארה, והחייל שאמר ששמו האמונד. כל אחד מהם היה עשוי ממתכת שונה והם צפו בכוס המים שנתנו לה הזרים שהביטו בה כעת בציפייה. "תבלעי אותם, וין" אמר לה ריין בשקט, מניח את ידו על כתפה. וין היססה עוד רגע אחד ואז שתתה את הכוס. תחושה משונה של אנרגיה הופיעה בה. "עכשיו תשרפי את זה" פקדה מארה "לשרוף?" שאלה וין בחוסר הבנה "תפעילי את האנרגיה הזו,אם את יכולה. ככה מארש יראה איזה מהם את שורפת. אם את לא יכולה לשרוף אף אחד מהם זה אומר שהמתכת שלך היא לא אחת מאלו." וין בחנה את מאגר האנרגיה. הייתה לה הרגשה משונה כאילו הוא מחולק לשלושה חלקים. היא החליטה התעלם מזה ולהדליק את כל השלושה יחד. שלושה דברים שונים קרו בבת אחת. הראשון, היא הרגישה כוח מוזר, וחמימות שלא הייתה קשורה לאש. השני, חושיה התחדדו פתאום. היא שמעה את פצפוץ הלהבות וראתה כל סיב בעץ של הקיר. הדבר השלישי היה פעימות משונות, מרוחקות, ששטפו אותה לפתע. היא לא הייתה בטוחה, אבל נדמה היה לה שמקורן ממארש. נראה שמארש הרגיש גם הוא שמשהו השתנה. פניו התמלאו הפתעה. "קלסייר" הוא אמר בתדהמה "אתה לא תאמין. נרא שהיא שורפת את שלוש המתכות בבת אחת!". האנשים האחרים נראו נדהמים. המילים הלא ברורות האלה החלו לעצבן את וין. "מה?" היא שאלה, מבטה יוקד "מה זה אומר?".בשתיקה קצרה השתררה, ולבסוף אמרה מארה "זה אומר שאת משהו מיוחד מאוד, וין"

"זה אומר שאת ערפילאית"

		הפרק הבא