לעולם
את עומדת ליד הדלת.
את יודעת שזה לא בסדר, אבל לא יכולה להתאפק. את יודעת שהם מדברים עלייך.
עלייך ועליו.
"אבל זאת הקטנה שלי..." מתעקש אביך.
כרגיל, הם שוכחים שהתינוקת כבר לא תינוקת, ושלילי היא כבר לא פרח נוי שהם צריכים לגדל אלא אדם בפני עצמו.
"הארי, אני הייתי בגילה כשהתחלתי לצאת עם מייקל קורנר," אומרת אימך. את מדמיינת את הבעת פניו של אביך.
"שלא תזכירי לי אותו, ג'ינברה!" הוא צועק.
את מתפללת שג'יימס לא יחליט להגיע בדיוק באותו רגע.
אבל הוא מגיע.
"מה קורה, אחות קטנה?" הוא שואל.
את מתעלמת ממנו. את רואה על פניו שהוא מבין מה קורה.
הוא מרצין.
"הם שוב מתווכחים?" הוא שואל.
את מהנהנת ללא מילים.
הוא נעמד לידך.
"הארי, תקשיב לי! זכותה לעשות מה שהיא רוצה!" את שומעת את אמך צועקת.
"ג'יני... זה מספיק," אומר אביך. "בואי. אנחנו צריכים לצאת... רון והרמיוני מחכים."
את וג'יימס מביטים אחד בשני בבהלה, כמו שני ילדים שנתפסו במעשה אסור.
אתם רצים במורד המדרגות.
שניכם יודעים, שאת מה שקרה למעלה אתם לא תגלו לאיש.
לעולם.
|