סודו של אלבוס דמבלדור

זה היה בשעת ערב מוקדמת, בזמן שאלבוס צעד לו על השביל שמוליך לביתו הצנוע במכתש גודריק. הליכתו הייתה דומה יותר להידוס עליז, משום שאלבוס קיפץ כה וכה בעודו מפזם לעצמו שיר בקצב איטי.
במהלך כל זה הוא כמעט ודרך על חתול, דבר שהחתול לא אהב. הוא הביט על אלבוס בעיניו הצהובות והכועסות. סביב עיניו של החתול היו עיגולים מרובעים בצבע שחור, על רקע ראשו האפור. גופו של החתול היה אפור מפוספס עם שחור. דבר רגיל אצל כל חתולי הרחוב, מבט קצר בבטן החתול הבהיר לאלבוס שמדובר בחתולה נקבה.
'מה זה מעניין אותי?' חשב אלבוס. חתול, חתולה. הדבר האמיתי שעניין אותו היה שיחתו האחרונה עם חברו, גלרט, על תכניותיהם החדשות "למען טובת הכלל".
טובת הכלל אינה הסיבה היחידה שאלבוס אהב לפקוד את ביתו של גלרט. גלרט היה גאון, גאון כמו אלבוס עצמו. לאלבוס מעולם לא הייתה הזדמנות לפגוש גאון כמותו, כך שהפגישה עם גלרט היתה חוויה עצומה עבורו.
אלבוס אהב את גלרט- וזו לא הייתה אהבת חברים רגילה. הוא אהב אותו במובן עמוק יותר. כמו שנער אוהב נערה. בתחילה אלבוס ניסה להיאבק בזה, אך נכנע לדחף הנפשי שלו והשלים עם העובדה שיש לו נטיות הפוכות. זה היה סודו הגדול ביותר.
בינתיים, החתולה פסעה לצידו, ולא ירדה ממנו אף לא לרגע קט. 'מה איתה?' תהה אלבוס, 'מה היא רוצה ממני?'
בדרך כלל חתול היה נחשב לחיה לא קסומה. ולכל בעל חיים שאינו קסום אין שכל גדול. אלבוס ניסה לגרש את החתולה פעם ופעמיים, אך החתולה נעצה בו מבט מתחנן.
ואז אלבוס נזכר. 'טיפש שכמותי', חשב, 'הרי זה אנימאגוס'. רק חתול אנימאגוס יכול להתנהג בצורה מוזרה כזו.
אלבוס שלף את שרביטו וכיוון אותה על החתולה. החתולה התכווצה בפחד, פלטה מין צווחה חתולית וניסתה לברוח. אך קרן האור הכחולה-לבנה הייתה מהירה ממנה.
החתולה החלה להשתנות לצורת אדם. לאחר מספר שניות עמדה מול אלבוס מכשפה יפה וגבוהה בשנות העשרים לחייה- נראית בערך בת גילו של אלבוס.
"מי את?" שאל אלבוס את המכשפה תוך כדי שידו בחשה בשיערו החלק הארוך.
"אני מינרווה מקגונגל," אמרה המכשפה והשפילה את עיניה לרצפה.
'טיפשה שכמותך', חשבה. 'למה לעזאזל עשיתי את זה, הוא תפס אותי! עכשיו הוא ידע שאני אוהבת אותו.'
מינרווה הייתה מכשפה מוכשרת וחכמה, בעלת שכל חריף וכוח קסם יוצא דופן. היא לא אהבה להתבלט, לכן אלבוס לא הכיר אותה- שניהם למדו באותו בית ספר, הוגוורטס.
אלבוס, שהיה גאון והתלמיד המצטיין ביותר בבית הספר, היה מפורסם ולא היה אחד שלא ידע את שמו. מינרווה לעומתו הייתה צנועה ונחבאת אל הכלים.
אלבוס תפס את הסיבה שמינרווה עוקבת אחריו. הרי היה גאון. אך הוא דחה מעט את מה שיש בכוונתו לומר לה ושאל אותה:"את באמת אנימאגית? כל הכבוד, לא יצא לי לפגוש אנימאגוס כה צעיר".
מינרווה השפילה את מבטה תוך כדי שפניה הסמיקו בעוז.
"עם כל הכבוד לכישרונך הרב, איני מבין מדוע את מנצל אותו כדי לעקוב אחרי", אמר אלבוס. נימת תוכחה הושמעה מתוך דבריו.
מינרווה מלמלה משהו כ''זה יצא בטעות, לא התכוונתי''.
"אין טעם להכחיש", אמר אלבוס. "איני טיפש. אני יודע למה באת עד הלום. כדי לעקוב אחרי".
מינרווה נשאה אל אלבוס עיניים דומעות; "זה לא מה שאתה חושב".
אלבוס הרים יד והיא השתתקה. הוא ידע שזה יהיה אכזרי, אך אין מה לעשות. "אני לא בעניין".
מינרווה פערה את פיה קלות, סגרה אותו, ואז אמרה, "אינך מכיר אותי. אם תכיר אותי אולי תגלה שכן",
"-לא", אמר אלבוס בהחלטיות. "אשמח להכיר אותך, אך לא באופן הזה".

והם אכן הכירו אחד את השני. אהבתה של מינרווה לא התפוגגה, כשם שלא התפתחה בליבו של אלבוס אהבה כלפיה. אך הם עדיין הוסיפו להיות חברים טובים למשך כל חייהם.
מינרווה היא היחידה שאלבוס הסגיר לה את סודו, בדבר נטיותיו ההפוכות. מינרווה הבינה זאת, אך הצטערה בליבה ביודעה שאין לה סיכוי עם אהובה.

השנים חלפו, אלבוס מונה למנהל בית הספר הוגוורטס, והוא מינה את מינרווה למורה לשינוי צורה.
אלבוס מעולם לא התחתן- היצר שלו לא חלף, לכן לא היה יכול להתאהב בבחורה. מינרווה גם לא נישאה, בליבה עדיין זרמה אהבה עצומה לאלבוס- יחד עם צער עמוק.
אלבוס היה חריג, לכן היה פתוח מאוד כלפי החריגים. מעולם לא אמר "לא" לאדם כלשהו בגלל היותו חריג.
לאחר מותו נקבר בשטח בית סיפרו, בית הספר בו למד, לימד וניהל.