"זה טבעי".

אלק הבין שהוא הומו קצת אחרי גיל חמש עשרה.
בניגוד למה שכולם חשבו, הוא לא אהב את ג'ייס, בכלל לא. זאת אומרת, הוא אהב אותו, אבל בתור ידיד.
זה לא שינה את העובדה שג'ייס היה חתיך, ושהוא נהנה לראות אותו בלי חולצה, אבל אלק לא אהב אותו. אלק הפסיק להתכחש לעובדה שהוא הומו בזכות מאגנוס.
בפעם הראשונה שהוא ראה את מאגנוס, הייתה במשימה שאליה נשלחו, בה היו צריכים לעקוב אחרי אחד המוזמנים לאחת המסיבות של מאגנוס, אבל אותו אורח לא זז מהמקום שלו, בין חבריו.
אז אחרי כמה זמן של צפייה בחשוד, אלק אמר שהוא צריך לשירותים, ויצא לשאוף קצת אוויר.
רק כשהיה בחוץ, הרגיש כמה מחניק היה בפנים, והוא הרגיש הקלה. תמיד כשהיה בין הרבה אנשים, הוא הרגיש יותר מדי צפוף, יותר מדי מחניק, וזה היה נורא.
בכלל, ליד אנשים שלא היו משפחתו או ג'ייס, אלק הרגיש לחוץ ולא בנוח מסיבה כלשהי. תמיד הוא הרגיש שיש אנשים לידו, וזה לא היה נעים. מה שהפף את זה לעוד יותר נורא, זה שהוא שמע והרגיש את כל מי שהתקרב אליו.
הוא הביט הצידה לרגע, וראה גבר עומד לידו. אלק הופתע, הוא לא שמע את אותו מתקרב אליו בכלל. מלבד זאת, ליד אותו האיש אלק לא הרגיש לחוץ או לא בנוח, הוא הרגיש בסדר גמור, לשם שינוי.
אלק ניחש שזה מגנוס, ואכן כך היה. הם החליפו כמה משפטים נימוסיים שהפכו לשיחה קולחת, ואלק ממש נהנה מזה.
כשנזכר בג'ייס ובאיזבל המחכים לו בפנים, הוא הביט בשעון, ונבהל; השעה הייתה עשר ארבעים ושתיים - כשאלק נכנס, השעה הייתה עשרים לעשר. הוא מלמל תירוץ למגנוס ופנה להיכנס, כשמגנוס אמר לו משהו שטלטל אותו עמוק, והשפיע עליו לשאר חייו.
"אלק, זה בסדר להיות מי שאתה, אתה לא חייב להסתיר ולהתכחש לצד הזה שבך, זה טבעי לגמרי."
מגנוס ידע שאלק הבין את מה שניסה לומר לו, הבעיה הייתה שמבחינת אלק זה לא היה ככה בכלל.
מבחינת ההורים שלו, זה לא היה טבעי כלל.
ההורים שלו תמיד דיברו נגד הומואים ולסביות. כאילו, לא נגד, אבל ממש הסתייגו מזה, והראו את זה לאלק ולאיזבל.
אבל כמה שנים אחר כך, אחרי הקרב על עיר הזכוכית, לאלק כבר לא היה אכפת.
מצידו שההורים שלו ישנאו אותו, הוא אוהב את מגנוס, ולא משנה מה.