להרפות מכאב ישן

חתונה. כמה הארי חיכה לה.

לא לחתונתו, אלא לכלתו היפיפייה שחיכתה לו בקוצר רוח.

כמה רצה כבר לגעת בידה, לשים עליה את הטבעת, מזכרת לעולמי עד שהיא שלו.

הוא בקושי שם לב שהכומר אמר את מילותיו, רק טבע בעיניה החומות המאושרות.

מצדו האחר  של האולם, הגיחו ארבעה אנשים חוששים. הם מיהרו לשבת בשולחנם, נזהרים לא לגעת בכלום מחשש כלשהו.

בני משפחת דרסלי היו;  ורנון ופטוניה, דאדלי ואישתו-מנדי.

פטוניה מיהרה להסתכל בחופה הקטנה, בזמן שורנון ודאדלי  בחנו את התפריטים.

היא הסתכלה על כלתו של הארי, עם שערה הג'נג'י הערמוני, שהתכהה עם השנים, ועם מבטה האוהב.

לפתע נתקפה נוסטלגיה. בדיוק לפני עשרים ושמונה שנים, היא התיישבה פה בדיוק, צופה בבעתה באחותה, עם אותו שער ערמוני, מתחתנת עם הגבר באותו מבט אוהב.

הגבר, מבטו מסוחרר מאושר, שנראה בדיוק כמו הארי, רק כשעיניהם של הזוג המאושר שמתחתן מולה מוחלפות- לגבר עיניים חומות צוחקות, ולאישה- עיניים ירוקות בוהקות.

כאב לה לראות אותם מתחתנים. זה הזכיר לה דבר מה שרצתה לשכוח. אותו ויכוח ישן, בינה לבין אחותה הקטנה, ממש רגע לפני החתונה.

"ואוו, לילי! את נראית מדהים!" התפעלה פטוניה מאחותה הצעירה והזוהרת בשמלת הכלה שהחמיאה לה.

"תודה טוני!" קפצצה לילי סביבה. "אני כול כך מתרגשת! ג'יימס נראה נפלא!" הוסיפה, מאושרת.

פטוניה עקמה את אפה. "אני עדיין חושבת שהוא לא הטיפוס שמתאים לך." אמרה.

לילי הסתובבה אליה בבת אחת.

"טוני! איך את יכולה להגיד דבר כזה? ג'יימס פוטר אומנם היה פעם ילדותי, אבל עברו כבר ארבע שנים מאז! אנחנו אוהבים אחד את השני!"

"מה שתגידי. אני חושבת שהוא מופרע."

עיניה של לילי נתמלאו דמעות. "טוני! זאת מילה רעה להגיד. הוא לא מופרע. אל תביטי בי במבט כזה טוני, זה כמו שאגיד שורנון מגעיל."

לילי מיד כיסתה את פיה בידה, היא ידעה שחצתה את הגבול.

"טו-טוני אני מצטערת-"

"לכי מכאן, מופרעת שכמוך. אני לא רוצה לראות אותך יותר, בטח שלא מתחתנת איתו."

היא יצאה מהחדר, משאירה את לילי המומה מאחוריה.

היא ראתה אותם מתחתנים. את שתי הזוגות המאושרים. גל של כאב חלף בה, בזיכרון אחותה המנוחה.

"אתה רשאי לנשק את הכלה." נשמע קולו של הכומר, שהקפיץ אותה מכאבה.

היא ראתה את הארי מנשק את אשתו הטריה.

דמיונה פעל כנראה שעות נוספות, כיוון שראתה את לילי ואת ג'יימס, מתנשקים בהתאמה מושלמת איתם.

כמה דומה הארי לג'יימס, ולמרות שאין קשר דם ממשי עם כלתו, לילי דמתה לה עד מאוד.

פטוניה ידעה מה לעשות.

היא נגשה אל הארי המופתע בריקודים. "הארי. אתה לא יודע כמה אתם דומים להוריך בחתונתם." אמרה כפתיח. "אני מצטערת. סליחה."

אמרה, ונמלטה מהמקום בהרגשה שסיימה משהו.

היא הצטרפה אל ורנון, דאדלי ואשתו בדרך למכונית.

"מה את עשית שם?" שאל ורנון את פטוניה בקול מגונן.

פטוניה משכה בכתפייה.

"בסך הכול הרפיתי מכאב ישן." אמרה, והם נכנסו למכונית והחלו לסוע.