אימפריוס ושקרים

מה יכולתי לעשות?
כלום! לא יכולתי לעשות כלום!
״אני נשבעת!״ צרחתי, מתחננת לרחמים. הדמעות גאו בעיני הכחולות. ״לא עשיתי את זה בכוונה! באמת!״
״ולמה שנאמין לך?״ שאל קול יהיר וחלקלק. ״למה שנאמין למישהי כמוך? למה שנאמין לפושעת שהיא חפה מפשע?!" שאל השופט בכעס, כמעט בצעקה.
״כי...״ התאמצתי לחשוב מהר, לא היה לי מה להגיד אז נכנעתי ואמרתי את האמת הכואבת. ״כי אין לכם סיבה! ואני באמת עשיתי דברים איומים, אני לא מכחישה. אבל... אני לא עשיתי אותם מרצוני.״ הקול צחק צחוק קר ומלגלג אבל אני התעלמתי ממנו והמשכתי. ״הוא הכריח אותי! אימפריוס... אתה מבין? זה היה נורא! במשך 10 שנים הוא פשוט שלט עליי! ניסיתי להיאבק... אבל הוא היה חזק מידי.
אני אבין אם אתה לא מאמין לי. אני לא הייתי מאמינה... אבל אני אודה לך עם תתחשב במילה שלי. בחיים לא הייתי פוגעת בנפש חיה! בחיים! אני נשבעת! הוא הכריח אותי... הוא הפך אותי ל... לרוצחת.״


שוב פעם... אותו הסיפור... בכל פעם מחדש, אותו הסיפור...
״אני נשבעת!" צרחה האישה שישבה מולי, כבולה באזיקים, בתחנונים.
״ולמה שאני אאמין לך?״ שאלתי, מתגרה בה. ״למה שאאמין למישהיא כמוך ? למה שנאמין למישהי כמוך? למה שנאמין לפושעת שהיא חפה מפשע?!" עכשיו כבר כמעט צרחתי עליה. כל פעם אותו הסיפור. אישה הורגת אנשים ואחר כך חושבת שהיא חפה מפשע...
״כי...״ היא התאמצה לחשוב, ׳זה לא ילך לך...׳ חשבתי לעצמי, ׳איתי אין תירוצים.׳
ובאמת, לא היה לה שום תירוץ, אז היא השתמשה בסיפור האמיתי, ורק הפכה את הסוף לטובתה. ״כי אין לכם סיבה! ואני באמת עשיתי דברים איומים, אני לא מכחישה. אבל... אני לא עשיתי אותם מרצוני.״ צחקתי, ׳נראה לך שזה עובד עליי?׳ שאלתי בליבי, אבל היא המשיכה. ״הוא הכריח אותי ! אימפריוס... אתה מבין ? זה היה נורא ! במשך 10 שנים הוא פשוט שלט עליי! ניסיתי להיאבק... אבל הוא היה חזק מידי.
אני אבין אם אתה לא מאמין לי. אני לא הייתי מאמינה... אבל אני אודה לך עם תתחשב במילה שלי, בחיים לא הייתי פוגעת בנפש חיה! בחיים! אני נשבעת! הוא הכריח אותי... הוא הפך אותי ל... לרוצחת.״


השופט הביט בי במשך כמה דקות ואז צחק : ״לא... לא נראה לי גברת סטונגרי. את מבינה, אצלנו בבית המשפט אי אפשר לרמות... אנחנו יודעים לזהות כל שקר. גם עם מישהי כמוך. ואני יודע שעבדת קשה על הנאום המרתק הזה אבל... לא מספיק, לא מספיק קשה. ואני מוכן להתערב איתך שלא משנה מה זה לא יהיה מספיק. תמיד אנחנו יודעים מתי משקרים לנו ומתי לא. תמיד. אז, היה לי נחמד לשמוע ממך את התירוצים הקטנים והמכוערים שלך אבל... אני לא באמת מאמין להם. ולכן, בית המשפט החליט שאת הולכת עכשיו למאסר 5 שנים באזקבאן. ואם זה לא יספיק זה יהפוך למאסר עולם... אז כדאי לך להיזהר, גברת סטונגרי. 
אנה ממך אעל תיאבקי בשומרים שלנו שמחכים ברגע זה ממש מחוץ לדלת אם אזיקים מוכנים. בהצלחה לך ב-״ הוא חייך חיוך קטן ומרושע והמשיך בקול לבבי, ״אזקבאן.״


הבטתי בה כמה דקות ואז התחלתי לצחוק. ״לא... לא נראה לי גברת סטונגרי. את מבינה, אצלנו בבית המשפט אי אפשר לרמות... אנחנו יודעים לזהות כל שקר. גם עם מישהי כמוך. ואני יודע שעבדת קשה על הנאום המרתק הזה אבל... לא מספיק, לא מספיק קשה. ואני מוכן להתערב איתך שלא משנה מה זה לא יהיה מספיק. תמיד אנחנו יודעים מתי משקרים לנו ומתי לא. תמיד. אז, היה לי נחמד לשמוע ממך את התירוצים הקטנים והמכוערים שלך אבל... אני לא באמת מאמין להם. ולכן, בית המשפט החליט שאת הולכת עכשיו למאסר 5 שנים באזקבאן. ואם זה לא יספיק זה יהפוך למאסר עולם... אז כדאי לך להיזהר, גברת סטונגרי. 
אנה ממך אעל תיאבקי בשומרים שלנו שמחכים ברגע זה ממש מחוץ לדלת אם אזיקים מוכנים. בהצלחה לך ב-״ חייכתי חיוך קטן ומרושע והמשכתי בקול לבבי, ״אזקבאן.״


״לא... זו טעות ! באמת ! אני נשבעת !״ צרחתי, לא האמנתי. ״אני לא משקרת ! באמת ! תאמין לי, בבקשה!״
״לא... אנחנו לא מאמינים.״ אמר השופט.
״לא... יש לי עוד משפחה לחזור אלייה! באמת! בבקשה! שחרר אותי!״
״גברת סטונגרי, אם לא תצאי ברגע זה מהחדר ותשימי את האזיקים ללא כל בעיות אני אאריך לך את השהיה באזקבאן ל-10 שנים במקום 5! אז אנה ממך, צאי!״ 
מה יכולתי לעשות?

״כן אדוני השופט...״ אמרתי, דומעת בכעס.
יצאתי מהחדר שם כבלו אותי באזיקים והובילו אותי אל אזקבאן. שם חיכה לי עצב גדול... יאוש... ובעיקר קור.
״אני עוד אצא מפה.״ מילמלתי בשקט, ״ואני אנקום בך, שופט ארור. אני אצא ואנקום. ואז אתה תדע שאתה טעיתה ששלחתה אותי לפה. ואז אתה תדע שהוא הכריח אותי. ואז אתה תדע את הכל. את כל האמת, ורק את האמת.״ וככה נכנסתי אל תאי החדש באזקבאן, שם הוא ביתי החדש, עמוק עמוק בתוך היאוש.