זאת שנה חדשה

העלילה אמורה להתרש בין עיר של מאלכים נופלים לעיר של נשמות אבודות.

תהנו! ושנה טובה!

זאת שנה חדשה

איזבל לייטווד הייתה אחת הבחורות הכי יפות במסיבה.

היא גם הרגישה ככה, וידעה שזה נכון.

היא לבשה את השמלה השחורה הקצרה האהובה עליה, נעלה מגפיים עם עקב גבוה שרק היא הצליחה ללכת בהם, ומרחה איפור שחור מושלם.

המסיבה הייתה מלאה בקוסמים, ציידי צללים, מזדאבים, פיות, קצת שדים, וערפדים.

אבל היא שמה לב רק לערפד אחד.

סיימון אפילו לא שם לב אליה.

וזה הרגיז אותה.

כאילו, ממתי אנשים מתעלמים אליה? השמלה הזאת נראת מעולה עליה.

הוא היה עסוק במאיה. מהרגע שהגיע הוא רק לקח איזה כוס דם והתחיל לדבר עם המזדאבת הזאת.

תמיד הייתה לה תחושה שהוא מחבב יותר את מאיה.

היא הייתה יותר נחמדה, והיא תמיד תמכה בו. ולה אין משפחה שתמיד מתנהגת אליו כאילו הוא סוג של מחלה.

איזבל ניתקה את מבטה משניהם ופנתה אל הבר.

למי אכפת בכלל?

שיעשה מה שבא לו.

היא התחילה לשתות כול מיני משקאות בצבעים זוהרים.

הכוסיות הארוכות הזכירו לה מבחנות מעדה, והן היו מלאות עד גדותיהן בנוזלים מבריקים ובהירים.

אחרי כמה עשרות שוטים, מחשבות מוזרות הבזיקו בראשה.

"זהרקאני..." מלמלה לבן הפיות שישב לידה. "או שהמשקה במבחנה נראה כמו נוזל לניקוי שירותים?"

הוא חייך אליה וחשף שתי שורות של שיניים חדות. "אף פעם לא חשבתי על זה."

היא בחנה אותו. הוא לא החזיק משקה ביד, אלא בקבוק זכוכית מלא למחצה במשקה בגוון ורוד בהיר.

"האלכוהול של ביין לא מספיק טוב בשבילכם או משהו כזה?" 

הוא גיחך ורכן אליה. "זה, ילדת נפילים, נקרא נקטר."

"... אוקייייייי?"

"זה הדבר הכי טוב שתטעמי בחיים. על בני פיות זה לא משפיע, אבל לאחרים זה מוחק רגשות שליליים. עצב, כעס, שנאה..."

איזבל הזדקפה בסקרנות. "קנאה?"

הוא הנהן. 

"אז אתה עומד לתת לי לטעום או מה?"

"כרצונך, אך אני חייב להזהיר אותך... זה יכול לגרור לתוצאות שלא תאהבי להיזכר בהם."

"אוי, יש לי המון זיכרונות מדברים שעשיתי כשהייתי שיכורה. למי אכפת?" היא לקחה את הבקבוק מידו ולגמה ממנו.

נוזל חם החליק בה גרון וגרם לתחושת שריפה בבטנה. זה לא היה בלתי נסבל, אך גם לא נעים במיוחד.

סחרחורת תקפה אותה והיא הייתה צריכה להחזיק בכיסא כדי לא ליפול.

"שיהיה לך ערב נעים," אמר בן הפיות והסתלק משם.

איזבל הרגישה איך כול הכובד שהרגישה מתנדף, ורק תחושת חופש נשארה.

היא הרגישה נצחית, שהיא יכולה לעשות הכול.

האורות התחילו להבהב, והמוזיקה התשנתה למשהו קצבי.

סוף סוף, מוזיקה עם טעם.

היא הלכה לרחבת הריקודים, עברה בין כולם, מושכת מבטים כמו תמיד.

היא ראתה ערפד ממש חתיך באמצע הרבה.

היה לו שיער בלונדיני ועיניים ירוקות מדהימות. 

הוא הבחין בה, כמובן.

"הי, רוצה לעשות קצת כיף?" אמרה לו.

הניבים שלו בצבצו כשחייך. מה הקטע של העולם הזה עם שיניים מוזרות?

הוא העביר יד בשיער שלה והביט אותו לצד אחד.

"בטח, על מה חשבת?" 

"נתחיל בלרקוד, אחר כך אולי נעבור למשהו אחר." היא חייכה.

הערפד הרים גבה. "נועזת, זה מוצא חן בעיניי."

הם התחילו לרקוד, היא הסתובבה סביבו ונגעה בו בפלרטטנות.

הוא חייך אליה מרוצה, והתחיל לנשק אותה.

לא היה לה מושג מה השם שלו, אבל לא זה לא שינה שהוא מנשק ממש טוב.

היא שיתפה פעולה בשמחה.

הוא עבר לנשק את הצוואר שלה, וניבים שלו נגעו בעורה.

"הי, ערפדון. אם אתה צמא לדם, יש כוסות מלאות בזה בבר," היא מלמלה בשעשוע.

"מה, אני בסך הכול מנסה לעשות קצת כיף," הוא צחק.

מחשבה מצחיקה עלתה לה שהיא אמורה לדחוף אותו, אולי להצליף בו בשוט שלה. אבל למה שתעשה את זה? הוא אמר שהוא רק עושה כיף אחרי הכול.

הניבים שלו צמחו והוא התקרב שוב לצוואר שלה.

מישהו משך את הערפד אחורה והרחיק אותו ממנה.

"לך תמצוץ דם של יצור ביבים. תסתלק."

הערפד גילגל את עיניו. "אם אתה רוצה, אנחנו יכולים להתחלק בה."

"אמרתי לך להסתלק!"

הוא הסתלק, וסיימון פנה אליה. "את בסדר?"

איזבל חייכה אל סיימון. האלכוהול והנקטר עיוות לה את כול הטאקט. "אמרתי לך כבר פעם שאתה ממש סקסי כשאתה כועס?"

"כמה שתית?"

"אה... הרבה?"

סיימון נטל את ידה. "בואי, אני מוציא אותך מפה."

הוא גרר אותה מרחבת הריקודים,ומשך אותה במעלה המדרגות לקומה העליונה.

גם הקומה העליונה הייתה מלאה באנשים. 

הוא פנה לאחד מחדרי השירותים והכניס אותה פנימה.

"מה לעזאזל חשבת?!" הוא שאל אחרי שסגר את הדלת.

"רק ניסיתי לעשות כיף, אימא. וחוץ מזה, מאיה לא מחכה לך?"

סיימון קימט את מצחו. "מאיה? מה היא קשורה עכשיו?"

"ראיתי שדיברת איתה."

"דיברנו על המשחק החדש של קולב דיוטי. היו שם אנשי זאב וערפדים, אז צחקנו על זה."

איזבל הנידה בראשה. "אתם כאלה חנונים. היה כבר עדיף אילו זה היה פלירטוט."

"חשבת שפלירטטנו?"

"טוב, דאאא. זה מה שעושים במסיבות."

"זה נשמע כאילו את מקנאת."

והיא באמת הרגישה קנאה. הבן פיות הזה אמר שהנקטר מבטל תחושת קנאה.

אבל אז נזכרה משהו שלימדו אותם בכיתה א' בערך.

המורה הראתה להם הולוגרמה של פיות. 'שיקויים של בני פיות הם מאוד עוצמתיים, ילדים. רק בני פיות יכולים לבטל את ההשפעה שלהם על מישהו.'

אלק הרים את ידו. "זה הדבר היחידי?'

'גם אהבה, אם תרצה להיות מדויק.'

אוי, זה פשוט נהדר.

"אני לא מקנאת. פשוט הנחתי ככה. אתה יודע, מסיבת סילבסטר, אתה ומאיה מדברים עד חצות, מתנשקים בחצות..."

אוקיי, כאן היא הפסיקה לדמיין.

היא קיוותה שהיא לא מסמיקה והביטה על החדר.

"למגנוס יש טעם טוב בעיצוב פנים, הא?" היא אמרה כדרך אגב.

סיימון גירד בעורפו. "פשוט לא חשבתי שתרצי לדבר איתי."

"מה?"

"זה למה לא פניתי אלייך, לא רציתי להרוס לך את המסיבה."

"אה... בסדר."

"ואני לא עם מאיה עכשיו." הוא בדק את השעון שלו. "הנה, תראי את השעה."

איזבל רכנה קדימה להסתכל. "דקה לחצות."

"לא התכוונתי בכלל להתנשק עם מאיה," הוא אמר לה.

היא נשענה על הדלת. "אז עם מי התכוונת להתנשק?"

"כמו בכול מסיבת סילבסטר. עם אף אחת."

איזבל לא יכלה שלא לצחוק. זה לא היה בכוונה לפגוע או משהו, אבל עדיין. "סליחה."

"לא, זה בסדר."

איזבל שמעה את הספירה לאחור.

"טוב, אחד מאיתנו ישבור את ההרגל שלו, כי אני תמיד מתנשקת עם מישהו בחצות."

סיימון בחן אותה בזהירות. "מה?"

"ואני לא אדם ששובר את ההרגלים שלו, אז תצטרך להתמודד עם זה."

איזבל התקרבה אליו ונישקה אותו.

היא התנשקה בעבר עם הרבה מאוד בנים, והיו בינהם ביישנים כמו סיימון. אבל סיימון תמיד נתן לה תחושה שהוא מכבד אותה, איכשהו. 

אבל הוא לא נישק אותה חזרה.

סיימון התנתק ממנה והעביר את ידו בשיער שלה. "איזי, את שיכורה. כדאי שאחזיר אותך הביתה."

הוא פנה אל הדלת.

"אתה לא אוהב אותי, נכון?" היא שאלה אותו.

"בטח שאני אוהב אותך. זאת הסיבה שלא נישקתי אותך, אני לא הולך לנצל אותך."

"אז למה אתה לא אמרת לי את זה קודם? יכול להיות שהיינו חוזרים להיות ביחד."

סיימון חייך חיוך קטן. "אני לא הולך לעשות חיים כול כך קלים בשביל עצמי. אני הולך לעבוד קשה בשביל להיות איתך שוב."

איזבל לא ידעה אם זה נשמע מפגר או חמוד. 

"זה מקורי," אמרה לו. "אז למה אתה מספר לי?"

"טוב, את לא הולכת לזכור את זה. ראיתי אותך שותה את הנקטר. השיקויי הזה משכיח את כול הזיכרונות מאותו לילה."

הוא פתח את הדלת, והם יצאו החוצה.

כשיצאו מהמסיבה, סיימון נתן לה את הז'קט שלו, כי היה קפוא בחוץ.

"מתוך סקרנות," איזבל הסתובבה להביט בו. "ככה זמן זה ייקח העבודה הקשה שלך למעני?"

הוא פרס את ידיו לצדדים, "איזי, זאת שנה חדשה."

"אז שנה שלמה?"

"חיובי."

איזבל גילגלה את עינייה. "אתה כול כך סתום."