חיו של סיריוס בלק

כל הזכויות כמובן שמורות לג'יי קיי רולינג!!!!!!!!!!!! יצרת את הארי פוטר, ואני לעולם לא אוכל להודות לך מספיק על זה!

סריוס בלק בן ה11 ישב בחדרו, מזוודתו ארוזה על ידו, וחיוכו הענק זורח. סוף סוף, הוא נוסע להוגוורטס, למקום שבו יכיר אנשים אחרים מלבד משפחתו הקרה. סריוס נאנח בעונג, חושב על כך שסוף סוף ייפרד מאחיו הצעיר רגולוס, למשך 3 שנים תמימות... 

ואז גם רגולוס יצטרף להוגוורטס, הוא חשב במרירות.

לפתע, התפרצה אמו לחדר בסערה, וצעקה לו ישר באוזן: "למה אתה מחכה, ילד?! רגולוס ואני מחכים לך כבר שעתיים!"

"אמרת לי לחכות עד שתקראי לי, ועדיין לא קראת לי, אלה אם כן הצעקה הזאת נחשבת." אמר סריוס בשלווה מוחלטת. הוא כבר היה רגיל שמתייחסים אליו כמו לבהמה.

"יש לך עוד עשר דקות, ברור?!"  וסריוס ענה "בסדר", באותו טון שלו להרגיז.

 "תזדרז! ואוי לך אם לא תתמיין לסלית'רין, ברור?! ואל תביט בי בחיוך העצוב הזה, ילד!!! תזדרז!!!" צרחה אמו וטרקה את הדלת.

אבל סריוס המשיך להביט בדלת בחיוך העצוב שהרגיז כל כך את אמו. הוא לא יתמיין לסלית'רין, ואם כן, הוא יפרוש מהוגוורטס.

 -----------------

משפחת בלק הילכה בקינגס קרוס, עברה דרך קיר הלבנים, בדרך לרכבת האדומה השורקת.

"היי" אמר לו נער גבוה, עם אף ארוך מעט, משקפיים ושיער שחור שצמח לכל הכיוונים. "קוראים לי ג'יימס. ג'יימס פוטר. ואלה הם רמוס לופין ופיטר פטיגרו. ואתה...?"

"סריוס. סריוס בלק." אמר סריוס בחיוך קטן, ולחץ ידיים עם כל אחד לפי התור.

הרכבת שרקה ואמו צרחה לו באוזן: "נו! למה אתה מחכה?! תתיידד עם מי שבא לך, ברגע שתעלה לרכבת!" והיא דחפה אותו בגסות לעבר הרכבת. הארבעה עלו לתא קטן בסוף הרכבת, שהחלה לנסוע. כבר היו בו ילדה עם שיער אדום לוהט שנראתה עצובה ומדוכאת, וילד עם שיער שחור שמנוני (מדי) שניסה להרגיע אותה: "אבל אנחנו נוסעים להוגוורטס!" הוא לא הצליח להסתיר את חיוכו, וגם הילדה לא התאפקה.

"חסר לך שלא תתמייני לסלית'רין!" זרח הנער.

"סלית'רין?!" הצטווח ג'יימס לפתע. "מי רוצה בכלל להתמיין לסלית'רין?!"

"ולאן אתה רוצה להתמיין?" שאל הילד בלעג.

"לגריפינדור, בית האמיצים!" ג'יימס עשה תנועת חרב בידו.

"בוא, סו, בוא נמצא מקום אחר לשבת בו." אמרה הילדה בהתנשאות.

כאשר הם קמו ללכת, צרח ג'יימס: "להתראות סבר-מאוס!"

החבורה התפוצצה מצחוק... "סבר-מאוס... יפה, ג'יימס!" שיבח סיריוס את ג'יימס.

                                            -------------------------

הרכבת האטה בהדרגה, ונעצרה. הרביעייה ירדה ממנה, צוחקת, וזוללת ממתקים שקנו מאישה שעברה מתא לתא, עם עגלת ממתקים.

"תלמידים חדשים, אלי!" צעקה דמות במרחק. זו הייתה דמות גדולה של נער כבגיל 20, אבל הוא נראה גדול הרבה יותר מנער ממוצע. "תלמידים חדשים, שלום!" אמרה הדמות כשבני ה11 התקרבו. "שמי האגריד, אני פה שומר הקרקעות" אמר האגריד. "אתם פה עלו לסירות, ארבעה בכל סירה, ואתם פה תגיעו לטירה על הסירות! אני אשוט מקדימה, ואתם מאחורי!"

 הארבעה נכנסו לסירה. "שמעתי שבאגם הזה יש דיונון ענק" אמר רמוס בסקרנות, בעודם מטפסים בזהירות לסירות.

כן, גם אני." אמר ג'יימס. "מגניב, לא?"

                                      ------------------------

הם התקרבו  בטור מסודר לשרפרף ועליו מצנפת מרופטת וקרועה.

 "זו מצנפת המיון!" לחש רמוס, מתפוצץ מהתרגשות.

"אנחנו אמורים לשים את זה על הראש שלנו?!" לחש ג'יימס בגועל.

"כשאני אקרא בשימכם, אתם תבואו לכטן, תתישבו על השרפרף, ותשימו את המצנפת על ראשכם." אמרה פרופסור מקונגל, משתיקה את ג'יימס המזועזע. "היא תמיין אתכם לארבעת הבתים: גריפינדור, סלית'רין, רייבנקלו והפלפאף."

"אוי, אבל חפפתי את הראש לפני שיצאנו לקינגס קרוס!" לחש ג'יימס, מיואש.

"די להתלונן, אתה נראה לי גריפינדורי מלידה!" לחש סיריוס. "בטח היא בקושי תיגע לך בראש לפני שתתמיין לגריפינדור, ואז תישאר נקי." הוסיף בחיוך.

לאחר זמן מה, אחרי שתלמידים רבים מוינו (הילדה האדמונית, ששמה היה לילי אוונס, מוינה לגריפינדור, ו"סבר-מאוס" שהתגלה כסוורוס סנייפ, מוין לסלית'רין) קראה מקונגל: "פוטר, ג'יימס".

ג'יימס קם, מודאג, וסיריוס לחש לו: "בהצלחה". ג'יימס חייך לא בתודה, אבל חיוכו עדיין היה מודאג.

הוא ניגש לשרפרף, וחבש את המצנפת. ברגע שנגעה בראשו, צווחה: "גריפינדור!"

ג'יימס המאושר הוריד את המצנפת ורץ לשולחן המריע של חבריו לבית.

"אמרתי לך" לחש סיריוס לג'יימס בחיוך ברגע שלכד את מבטו.

גם רמוס ופיטר מוינו לגריפינדור, (אם כי המצנפת הייתה על ראשו של פיטר עשר דקות שלמות עד שהחליטה לשים אותו בגריפינדור) ואז קראה מקונגל:"סיריוס בלק"

סיריוס המודאג הביט אל ג'יימס, שחייך לעברו בעידוד. הוא התיישב על השרפרף, וחבש את המצנפת, שמייד נפלה על פניו, מסתירה את עיניו.

"יוצא דופן" היא אמרה. "אתה ממשפחת בלק, אבל לסלית'רין? לא.. אין בך אפילו טיפת שחצנות!!! עדיף שתלך... לגריפינדור!" המצנפת צעקה את שם הבית וסיריוס הצטרף לשולחן גריפינדור, מאושר.

                                         ----------------------

תלמידי גריפינדור עלו לקומה האחרונה, שם מדריך הבית אמר את הסיסמא (לב אדום) לתמונה של אישה שמנה בשמלת משי ורודה, והם נכנסו, ישר למיטות. "אני מפוצץ" אמר ג'יימס.

"כן גם אני" אמר סיריוס, שמעולם לא אכל אוכל טוב כל כך כמו שאכל בסעודה ההיא.

"לילה טוב" הם בירכו אחד את השני ונרדמו כמעט מייד.

		הפרק הבא