לעולם לא לוותר

"אבא! אבא! תראה מה סנטה הביא לי!" ג'יימס הצעיר נופף בתהרגשות במטאטא שקיבל.

"עוד לא בן ארבע, וכבר התעופה זורמת בדמו," צחקה ג'יני.

"אבא, נכון שהוא יפה?" קפץ ג'יימס אל חיקו של אביו הצוחק.

"נכון מאוד, ג'יימי." חיבק הארי את בנו הקופץ.

"אבא, זה נכון שפעם אתה רכבת על הדגם הראשון של זה?" שאל העלם היושב ברצינות תהומית.

"זה נכון, ג'יימס," שערו הפרוע ממילא של הילד נפרע שוב בידי אביהו.

"ו-ואתה התחמקת מוולדמורט עליו?" הילד לא צחק כלל עכשיו. הוא הביט ברצינות בפני אביו, מרוכז בכל מילה שיוצאת מפיו.

הארי נאנח. "זה נכון. יש לי את המטאטא ההוא, אני יכול להראות לך אותו," אמר בשקט.

"כן!" הילד הצעיר קפץ מברכי איו בהתלהבו שמעולם לא נראתה כמוה.

"בוא אחרי," הארי הוביל את בנו הקטנטן אל חדר אחורי בבית החמים שלהם.

מאחורי מכסה זכוכית ובטח כמה לחשים מגוננים שכב מטאטא ישן.

"ואוו..." ג'יימס הביט בהערצה במטאטא המבריק.

"אבא, מותר לי לשאול אותך שאלה?" ג'יימס הביט באביו בעיניי עגל תמימות, לא מודע לסערת הזכרונות שגרם לאביו.

"כמובן, בן שלי." הארי שיחק בשערו השחור של ג'יימס, מרוחק ממנו אלפי מונים.

"איך היה לך כל-כך הרבה כוח להביס את וולדמורט?" ההבעה החמודה שהייתה על פניו של ג'יימס ללא ספק הייתה מעלה חיוך על פניו של הארי אלמלא היהכל-כך רחוק במחשבותיו מבנו.

"יש לי מוטו, מוטו שחשוב מאוד שתזכור. לעולם אל תוותר." הארי נעץ את עינייו היישר בתוך המערבולת החומה של ילדו. "לעולם."

---

"לעולם אל תוותר!" שאג גנער שחור שיער. "אם תוותר הפסדת, ואתה לא רוצה להפסיד! אני צודק?"

"כן המפקד!" שאג בחזרה ילד ג'ינג'י צעיר בעודו רודף אחרי משהו בלתי נראה, מתנדנד על מטאטאו.

"קדימה!" שאג שוב ג'יימס.

חברו ביצע גלגול או שניים, הספיק כמעט ליפול מהמטאטא ודפק את ידו במשהו קשה.

"ה-הצלחתי!" התרגש הג'ינג'י. "תפסתי את זה!"

"כל הכבוד!" טפח ג'יימס על גבו של חברו. "ותזכור, אסור לך לוותר. אף פעם."