צלקות

הארי

הוא היה יתום. הוא ידע את זה. כולם ידעו את זה. אנשים הציקו לו. אנשים אמרו לו – 'מה אתה עושה מזה עניין? אפילו לא הכרת אותם!'

אבל הוא הכיר. והוא זכר, חיוך. חיוך שנעלם וכבר לא יחזור.

אז הייתה לו צלקת ברק על המצח. כולם ידעו שהיא שם. כולם הסתכלו עליה.

אבל מי מסתכל על הצלקות שבלב?

פרסי

הוא היה מכוסה צלקות. הן היו שם, על כל גופו, חיוורות ודוממות.

הן כבר לא הכאיבו לו, אבל כל צלקת וצלקת הזכירה לו חברים שנהרגו, שנשארו מאחור.

הוא חי בסביבה שבה הוא נחשב גיבור, שבה העריכו כל צלקת.

אבל מי מעריך את הצלקות שבלב?

אוגוסט

היו לו צלקות. צלקות של ניתוחים. אף אחד לא ידע שהן שם. הן הסתתרו מתחת לכיעור. השתלבו בפנים האלה.

הפנים ש"בזכותן" הציקו לו כל כך. שבגללן הוא לא אהב להסתובב ברחוב, פחד ללכת לבית-ספר, הסתובב עם קסדת אסטרונאוט.

סאמר הייתה אומרת שהוא גיבור שהוא עבר כל כך הרבה ניתוחים. ג'ק היה אומר שהצלקות שלו מגניבות.

אבל מה מגניב בצלקות שבלב?

טדרוס

ראשה של בובת האימונים התגלגל על הרצפה, אבל הוא המשיך לנעוץ את חרבו בבובות הקש, פורק עליהן את כל תסכולו.

תסכולו כלפי בריחת אמו, מות אביו.

'תהיה חזק,' אמרה לו אמו לפני שנעלמה. והוא ניסה. ניסה להיות חזק ולהשיב מלחמה. אבל זו הותירה בו את חותמה.

חתכים ושריטות. צלקות פשוטות.

אבל מה פשוט בצלקות שבלב?

קטסה

היו לה צלקות. כמובן, הגיוני בהתחשב במה שעשתה רוב חייה, הרגה אנשים.

היא ראתה את מבטם האחרון, עיניהם המתחננות, והרגה אותם.

היא הרגה אותם, פגעה בהם, הרסה אותם.

אנשים פחדו מהצלקות שלה. הן הזכירו להם את מי שהייתה בעבר.

אבל מה מפחיד בצלקות שבלב?