ילדים

אז מכל מיני סיבות, והעיקרית שבהם היא שאני משפפת גדולה של דרארמיוני, החלטתי לכתוב פאנפיק עליהם.

תהנו!(:

-----------------------

"דראקו! דראקו! בוא!" האישה בעלת השיער המתולתל והבטן ההריונית הגדולה צעקה.

"מיוני," בעלה המתנשף הגיע. "הכל בסדר?"

"דראקו, אני חושבת שהוא יוצא."

"מה?" שאל דראקו המופתע.

"הוא יוצא". ענתה לו אישתו.

"בואי" דראקו זימן בשירביטו את התיק של הרמיוני ואחז בידה והם התעתקו לבית החולים על שם הקדוש מנגו.

*כעבור שעה וחצי*

"אדון מאלפוי, אתה יכול להכנס." אמרה האחות שבאה לקרוא לו.

דראקו, שקודם הוציאו אותו, נכנס עכשיו לחדר וראה שם את הרמיוני המותשת אך המאושרת, שוכבת במיטה, על פניה מתנוסס חיוך גדול ועייף, ובזרועותיה ישן תינוק קטנטן שרת ראשו מכסה פלומת שיער בצבע חום בהיר ושאר גופו מכוסה בסמיכות כחולות.

דראקו לא ידע מה להגיד. התינוק הזה נראה פשוט…… פשוט מושלם.

"מיוני." דראקו ניגש לאישתו, "הוא פשוט… מושלם!"

"נכון?" שאלה הרמיוני הנרגשת.

"לגמרי." ענה לה דראקו ונשק לה על שפתיה.

"איך נקרא לו?"

"מה דעתך על…. וויל?"

"כריסטיאן?"

כריסטיאן וויל מאלפוי."

"מושלם".

"אז… לא כדאי שנודיע לכולם?" שאל דראקו בחיוך.

"כמובן." הרמיוני פנתה אל האחות. "בעוד כמה זמן ניהיה משוחררים?"

"אתם יכולים להשתחרר עכשיו, כל עוד האמא והתינוק לא עושים מאמצי יתר." ענתה לה האחות.

"תודה. דראקו, אתה חושב שתוכל להעתיק אותנו לבית של ההורים שלי?"

"כן. אבל את לא רוצה לנוח קודם?"

"לא. אני אנוח אצל ההורים שלי. בבית אין כלום. בוא."

היא נעמדה באיטיות על רגליה ונתנה לדראקו את כריסטיאן, וביחד הם התעתקו לבית הוריה של הרמיוני.

"הרמיוני, דראקו, מזל טוב!!!"  קראה ג'ין, אמה של הרמיוני, כשהשלושה נחתו בביתה.

דראקו הושיט לה את כריסטיאן. "זה כריסטיאן וויל מאלפוי, תכירי."

"הוא כזה מתוק!!!" היא התפעלה. "אוי." היא אמרה כשהוא התחיל לבכות.

היא הושיטה אותו בחזרה לדראקו. "בואו. אני רואה שאתם צריכים לישון."

היא הובילה אותם לחדר מרווח עם מיטה זוגית גדולה ואח גדולה שבערה באש חמימה (כי היה חורף).

"תודה אמא." אמרה הרמיוני. "דראקו יבוא אחרכך להביא לנו משהו לאכול."

"בסדר. לילה טוב."

הרמיוני ודראקו נכנסו למיטה כשכריסטיאו שוכב בינהם.

"לילה טוב, אהובה." אמר דראקו ונשק לאישתו על המצח.

"ומזל טוב." הוא הוסיף לאחר מחשבה קלה.

"מזל טוב ולילה טוב גם לך." אמרה הרמיוני, שהייתה כבר חצי ישנה, ונשקה לדראקו על שפתיו, שידיו חבקו את גופו הקטן של כריסטיאן.

בבוקר התעוררו דראקו והרמיוני מכריסטיאן שהתחיל לבכות.

בזמן שדראקו הלך להביא להם משהו לאכול, והרמיוני הרגיעה את בנה (נו, אתם יודעים איך), נרקיסה הגיעה, וכשדראקו והרמיוני סיימו לאכול ולהתלבש ולצחצח שיניים וכל זה, כבר הגיעו:

הארי וג'יני (שהייתה בהריון מתקדם מאוד),רון, נוויל, לונה ובעלה הטרי, בן דוד של דראקו, וג'ורג'.

אחרי שג'ין הגישה לאורחים תה וקפה, ודראקו סיפר לכולם מה שלומם של הרמיוני והתינוק, ושכדאי שהם יבואו רק בקבוצות קטנות בשביל שהרמיוני לא תתעייף יותר מדי, הארי, רון וג'יני עלו לפגוש את חברתם הטובה.

"מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!" אמרו שלושתם פה אחד וחייכו להורים הטריים.

"תודה!, אמרה הרמיוני וניסתה לקום לחבק את חבריה אבל בדיוק כריסטיאן התחיל לבכות.

אחרי שהוא נרגע, הרמיוני שאלה:

"ג'יני, רוצה להחזיק אותו? על הארי ורון אנחנו פחות סומכים."

"היי!" אמרו הארי ורון ביחד וצחקו.

"כן. בטח." אמרה ג'יני ולקחה את התינוק הקטנטן מידה של אמו.

"איזה חמוד!" אמר הארי שנעמד ליד ג'יני והסתכל על כריסטיאן. "אני בטוח שהוא יהיה יפה בדיוק כמו אמא שלו."

"גם אני." אמר רון.

"גם אני." אמר דראקו ונשק להרמיוני על הלחי.

"ואני דווקא חושבת שהוא יהיה חתיך כמו אבא שלו." אמרה הרמיוני שהסמיקה מהחמאות.

"מי יודע…." אמרה ג'יני. " אני חושבת שהוא יהיה גם יפה כמו אמא שלו, וגם כמו אבא שלו."

"וויזלי, מפחדת להודות שאני חתיך?" שאל דראקו בצחוק.

"זה ג'יני פוטר, ו לא." ענתה ג'יני וכולם צחקו.