השמדת אדון האופל

פניו ואם לגאולה. שבע יבשות. שבעה ימים ואוקיינוסים. שבעה מדורי גיהנום. שבעה ימים בשבוע. ארבעה יסודות קסומים שנוצרו, שלושה שנחרבו. שבעה.

"את לא מבינה?" שאל סנייפ וכיווץ את גבותיו בחמת זעם. לבד או בלעדיה - אסור לו לאפשר למישהו להשמיד את אדון האופל.
"מה אתה מציע, סוורוס? אנחנו לא יכולים לאפשר למלחמה להיכנס לתוך עולם המוגלגים. התוצאות יכולות להיות גרועות יותר אפילו מאלו של מלחמת הקוסמים הראשונה!" פלטה מקגונגל, ונראה היה שהמאמץ להישאר מאופקת מצמיח בראשנה שערות לבנות. טוב, כנראה שזה הסוד שעומד מאחורי שובל השיער הצחור של דמבלדור.
"השמע לי את הנבואה פעם נוספת," קראה.
מנהל בית הספר החוויר כאשר קרא את השורות מבשרות האסון. פניו, שהיו ממוסגרות בשיערו השמנוני, העלו עגלי זיעה קרה.
"כשם שנשען תבל על שכמו של אטלס שנים רבות, כך נשענות יבלות החזיר על ארבעת היסודות של הקוסמים והמכשפות. ואם יושמד אדון האפלה, לא תגיעה לעולם הישועה. איחזו באוצר הגדול של המגיע מערבות הבר, שמרו עליו מכל משמר. אם יושמד האוצר, יעלם הקיים מהר יותר מכפי שנוצר."
הקוסמת העומדת בראש התלמידים האמיצים ביותר בבית הספר השתנקה בבהלה.
אין לו מספיק זמן לנהוג בעדינות. פחד הוא מקור חולשתם של האמיצים. הוא התחיל להסביר לקוסמת הזקנה פעם נוספת מדוע יש לשמור על אדון האופל בחיים. אם יש משהו אשר עשוי לשכנע אותה בצדקת דבריו, הוא מוכרח להשתמש בו. פחד, חשש או בהלה.
"כדי להביס את אדון האופל, יש להשמיד תחילה את כל חלקי הנשמות שלו. שלושה מהם מוצפנים בתוך שלושה מארבעת היסודות אשר מהווים את מקור כוחה של טירת הוגוורטס. אם הנער ישמיד את הקמע, הספל והעטרת - חרבו של גריפינדור תהיה היחידה שתעצור את הוגוורטס מהתמוטטות מוחלטת. סיכוייה של הטירה לשרוד גם בשנים הבאות יצנח בשבעים וחמישה אחוזים, ואת הרי יודעת מה עתידה של קהילת הקוסמים בבריטניה ללא הוגוורטס." סנייפ חידד את הבהרותיו בסיום כל מילה, מדגיש את דבריו כאילו מדבר בפני ילדה קטנה. "במה את בוחרת, מכשפה?"* * * * *

"במיומנות מושחזת של מחפש במשחק קווידיץ', תפס את השרביט בידו הפנויה, בעוד וולדמורט נופל לאחור, זרועותיו פשוטות לצדדים, חריצי האישונים של עיניו האדומות מתגלגלים כלפי מעלה. טום רידל פגע ברצפה בסופיות סתמית, גופו חלש ומכווץ, ידיו הלבנות ריקות, פניו הנחשיים אטומים וחסרי דעת. וולדמורט מת, נהרג בקללתו שלו שחזרה אליו, והארי עמד ובידו שני שרביטים, והתבונן בקליפה המרוקנת של אויבו. שניה מזהרת אחת של דממה, ההלם הרגעי מושעה."

* * * * *

שבעה עשורים חלפו מאז הקרב המפורסם ביותר בתולדות עולם הקוסמים, והטירה ניצבת דוממת פעם נוספת. הלימודים בבית הספר לכישוף ולקוסמות חזרו למסלולם המקורי לאחר שתי מלחמות הקוסמים הגדולות. האפלה נטשה את העולם, נטשה ולא שבה עוד. שבעה עשורים חלפו מאז הקרב המפורסם ביותר בתולדות עולם הקוסמים, והטירה ניצבת דוממת פעם נוספת. דוממת, דוממת ולא דומעת. היום האחרון של חופשת הקיץ. מחר ישובו התלמידים למלא את חלל הטירה המכושפת, וכולנו נוכל לראות את חיוך השנהב על פניהם, לשמוע את קול הפעמונים של צחוקם, להרגיש בחום גופם החודר דרך גלימות בית הספר. מרקם החיים של הצעירים שבקוסמים ישוב לשכון בטירה, עד לרגע בו יקטע. חוד החרב המחושל בידי גובלינים קטלני, אמנם קטלני ממנו הוא עצם קיומה של החרב הקסומה, היסוד האחרון של הטירה. שבעה עשורים חלפו מאז הקרב המפורסם ביותר בתולדות עולם הקוסמים, והטירה ניצבת דוממת פעם נוספת. מצבת הזיכרון לזכר הנספים בקרב על הוגוורטס ניצבת בסמוך אל הקבר הלבן, הקבר החצוי. שני גושים ענקיים של שיש הניצבים יחד, האחד צחור כשלג והאחר שחור כפיח, התגלמות האור לנגד התגלמות האפלה, עדות כואבת לימים ההם. שבעה עשורים חלפו מאז הקרב המפורסם ביותר בתולדות עולם הקוסמים, והטירה ניצבת דוממת פעם נוספת.

האולם הגדול געש קוסמים ומכשפות. לחשושים נרגשים אשר מעידים על פתיחת שנת הלימודים החדשה נשמעו בכל רחבי האולם. מספר תלמידים משולחן גריפינדור השמיעו נהימות פראיות ונופפו במזלגותיהם. הדיקונאות ורוחות הרפאים הוסיפו גם הם את קולם לאווירה הנרגשת. צמד תלמידות שנה שלישית משולחן רייבנקלו הצביעו לכיוון תלמידי השנה הראשונה שנראו מבועתים. אפילו פניה חמורות הסבר של הפרופסור מקגונגל נראו מרוככות מעט כאשר התרוממה ממקומה והתחילה בדבריה.
"בהמשך למסורת המשמרת על הייסוד האחרון של הטירה, השנה הגיע תורו של בית רייבנקלו לזכות בכבוד שבשמירה על חרב גריפינדור. החרב תועבר לראש הבית מיד עם סיום טקס המיון. ביטחונה של טירת הוגוורטס מופקד בידכם. קבלו את איחולי ההצלחה של כולנו, תלמידים." במילים אלו, התחיל טקס המיון המסורתי. מצנפת המיון ניצבה על שרפרף העץ השחוק, זה שנראה היה שידע ימים טובים יותר. אחד הטלאים שעל-גבי המצנפת התרומם. הקול המיוחד של המצנפת נשמע דרך מילות השיר שבקע ממעמקי גרונה.
"אני נראית קצת עלובה
אך אל תזלזלו בי,
כי כל הכובעים כולם
בזאת לא יתחר-"
דלתות האלון הכבדות של האולם נפתחו בתנופה. תלמידים בכל ארבעת השולחנות הפנו ראשם לכיוון מקור הרעש. לרגע שררה דממה מוחלטת, ומיד לאחר מכן קול מאות לחשושים המומים. צ'ארלס סטוד, שרת בית הספר, עמד בכניסה אל האולם כשפניו קפואים. נראה שמאז השנה שעברה התבגר הקוסם בשלושים שנה לפחות. שפתיו הדקות נפתחו לכדי סדק צר, כאילו ניסה לבלוע את המילים חורצות הגורלות שעמד לפלוט.
"החרב," אמר. הלחשושים נפסקו באחת. דממה צורמת אחזה באולם הגדוש. "היא נעלמה," הוסיף, ונראה היה שכמעט ונפל ממקומו.
הלחשושים חזרו. נהמות נשמעו מכל עבר. תלמידי רייבנקלו התרוממו ממקומם בשרביטים שלופים. אחד מהספסלים האחורים בשולחן הפלפאף קרס לאחור.
שבעה עשורים עברו מאז הפעם האחרונה בה נחשול ירוק של אור וקסם נורה משרביט כלשהו ברחבי הטירה. כעת, אחד מתלמידי רייבנקלו קרס לאחור בהבזק שמשמעותו אחת ויחידה - מיתה. נחשול נוסף נורה. שולחן סלית'רין התהפך בקול חבטה מהדהד.
"קרב קוסמים," פלט מישהו באחד מחלקיו של האולם. הפרופסור מקגונגל כיווצה שפתיה בחרטה, ודמעה בודדת חמקה מבין עינייה.

<div id="neXTReMe"><img height="1" width="1" alt="" src="http://e0.extreme-dm.com/s9.g?login=bbattle5&amp;j=n&amp;jv=n"/>< /div>

		הפרק הבא